עודד דוראני

הפרויקט שלי עוסק בפער שבין המזויף לאמיתי, פער הנובע ממגבלות הגוף והחומר. הגוף הוא תמיד אמיתי ומוגבל. גם המכשירים שאני בונה מנסים לענות על צרכים אמיתיים, לשרת את הגוף, להגדיל יכולותיו, להקל עליו. אבל בגלל שהמכשירים נבנו בצורה חובבנית ומסורבלת – הם אינם ברי שימוש ואפילו עושים את ההיפך – הם מקשים על תנועת הגוף, הופכים בעצמם למעמסה, מגבילים במקום להיות לעזר.

אני עושה שימוש בחומרים זמינים (עץ, טקסטיל וכו'). השימוש בחומרים אלו מחזיר אותי אחורה אל זיכרונות ילדות – לגדול בצילו של אב נגר אומן, ולחלום להיות כמוהו. אני מנסה להפוך את הכשל הפרקטי למוליך אמנותי/תרפויטי.

תהליך העבודה מתחיל ברעיון/מחשבה, משם לשלב התכנון, ומהר מאוד לביצוע. בכל שלב בתהליך אני מנסה להיצמד לרעיון הראשוני; לעיתים רחוקות החומר "מאלץ" אותי להתפשר ולשנות במעט את התכנון והכוונה המקוריים, לעיתים המכשיר יוצא יפה מידי, לפעמים סתם ערימה מופשטת של מקלות.

עודד דורני, צילום. 2020 09 copy

שינוי גודל גופנים
ניגודיות