לימודי אמנות במנשר – בית ספר לאומנות

דפנה לנר

הד / Head
גאולתה של הדמות

שמה של תערוכתה של דפנה לנר Head מציע תעתיק מורכב. הוא נשמע כמו הד ונקרא כמו ראש. במובנים רבים, כותרתה מכילה את מהלכה המושגי באופן מושלם – יש כאן מהלך של מבט, הנשען על מיקומו של הראש, המופעל על ידי התאים העיצביים ומהדהד את פעולותיו ואת תוצריו אל המרחב הציבורי. זוהי למעשה נקודת הסיום של צירה הרעיוני של העבודה. אך נחזור להתחלה. הצלמת הלבנה שלנו פועלת במדרחוב נחלת בנימין. זהו מעוזה של האומנות השימושית. לתפיסת מי שאיננו אנין“ בהשכלתו האמנותית ואינו בקיא בשיח – מה שנמכר בנחלת בנימין בימי שלישי ושישי היא אמנות. הפסל האנושי אם כן, פועל בתוך ההמון, מחוץ לשדה האמנות המסורתי, במרחב הציבורי. בחירה זו של דפנה, לזרוע את עבודתה בשדה בלתי מבויית, המוני ומה שיקרא במובהק ”לא אמנותי“ מהווה נקודת פתיחה מרתקת. כשצ‘ארלי צ‘אפלין הגה את דמות הנווד בראשית שנות ה-20 של המאה הקודמת, הוא יצר דמות חביבה, מרושלת, מעט מגוכחת אשר נוכחותה בעולם מתריסה וביקורתית. הניגוד שהתקיים בין חביבותה של הדמות לבין פועלה הנרטיבי ויתרה מכך, תפקידה האלגורי הוא עצום. זו יכולה לשמש נקודת מוצא מצויינת להבנת דמותה של הצלמת הלבנה שלנו. היא מפתה )הרי מדובר בפסל לבן, סטאטי לכאורה, לבוש מוזר ותיאטרליֿ(, היא אינה מאיימת באופן גלוי ואת פעולותיה החתרניות )צילום נסתר של המביטים בה( היא עושה בהחבא. אך העניין הנו מורכב יותר, משום שהדמות המורכבת הזו, איננה נותרת נצלנית וחתרנית כי אם ברת שיח ופתוחה לדיאלוג. בשלב אחד היא גונבת את דמותם של העוברים והשבים במעשה זדוני ומהתל, אך רגע אחד מאוחר יותר היא פונה אל המצולמים, שחלקם תיפקדו גם כצלמים ומזמינה אותם לדיאלוג של מבט. הם מצלמים אותה, היא מצלמת אותם, היא הופכת אותם לתערוכה, הם מוזמנים להורידה מן הקיר. כדמותו של צ‘אפלין, שהיה עצמו מרקסיסט סוציאליסט מושבע, גם הצלמת הלבנה פועלת כנגד הלכות הקפיטליזם. היא מציעה את עבודותיה למסירה, היא אינה רואה בה בעליהן. עבודת הוידאו המרוץ מגדירה את עמדתה של דפנה ביחס לגיבור התרבות הקולנועי שלה. דמות הנווד בהופעתו הראשונה בקולנוע, נראה כשהוא מנסה לסכל תיעוד מרוץ מכוניות. העשן הניצחי ודמותו המתנדנדת חוזרים וחודרים אל תוך הפריים וחוזרים ומנכיחים את הימצאות המצלמה. ופעם נוספת, דמות אחרת, צופה בסרטון על פני מסך מחשב, בן זמננו. הדימוי הקולנועי המוקדם, האילם, המרצד, מוקרן על מסך חד ופריך ומופרע שנית, על ידי עשן סמיך החודר חליפות על תוך הפריים. ולבסוף, חודרת הצלמת הלבנה גם אל חלל התצוגה. בעבודה Background ,מתעדת דפנה את דמותה כשהיא צובעת את קיר חלל תערוכתה. היא מייצרת את תנאי התצוגה אל מול מבטנו הכפול: זה שרואה את הקיר הממשי, וזה הרואה את תהליך יצורו כדימוי נע. שוב משמשת הדמות המרובדת של דפנה כמתווכת של יחסי מבט וחלל ומשלימה את התהליך המורכב והדיאלקטי שמתחיל אצל צ‘אפלין, עובר בנחלת בנימין ומסתיים בחלל התערוכה.

יאיר ברק 2014

דפנה לנר
0528695362
dafnala@gmail.com

שינוי גודל גופנים
ניגודיות