"עשרת הדיברות" של יעל פולודנב – בוגרת טרייה של מחלקת הכתיבה במנשר

יעל ניסחה נפלא את החוויה שלה במסלול הכתיבה שלנו:

להלן עשרת הדיברות שלי לאחר לימודי כתיבה במנשר במסלול של תואר ראשון במדעי הרוח באוניברסיטה הפתוחה:

1. אם החלטתם שזה מה שאתם רוצים לעשות בצורה מדויקת יותר, אסתטית, מעמיקה, משוכללת ומתקדמת. אם שילמתם את הכסף, אם בחרתם להגיע, אם אתם כבר יושבים בכיתה. תפעילו את החושים שלכם. תקשיבו למורים שלכם. תטעמו מהטעם שלהם, תריחו את מה שהם מחפשים ואת מקור הסקרנות שלהם. אתם לא צריכים להסכים איתם, אבל בשביל להתווכח ולפחות בשנתיים הראשונות בשביל לגלות מה הטעם שלכם תקשיבו ותשתקו. (תהיו בטוחים שאם חשבתם שאתם מכירים את טעמכם, זה ישתנה עוד הרבה.) אחר כך תצאו למלחמות תשכחו את מה שלמדתם ותהיו אמנים כושלים כמו כל השוק. זה ממש בציוניות לא ליישם את זה.

2. הגעתי בשביל לכתוב. אני חיה בעולם בשביל לכתוב. זה מצחיק אבל ללמוד כתיבה, זה ללמוד את כל מה שלא קשור באופן ישיר לכתיבה. מעולם לא הייתי משתפרת אם הייתי לומדת רק פרוזה או שירה. תחשבו על זה רגע, איך אפשר לכתוב שיר קטן ומדויק על רגע מסוים, בלי לדעת איך לכתוב סצנה בתסריט שמתרחשת בזמן ומקום אחד? איך אפשר לסיים סיפור קצר בלי ללמוד רישום ולראות איך למרות כל מחיקה, נשאר העבר?

3. שילוב הלימודים עם האוניברסיטה הפתוחה- ברכה. למרות שאני חרוצה אני לא סופרמן ולעשות תואר משולב זה אפשרי אם החלטתם ללמוד. זה נכון שלהגיש עבודות בפתוחה בכל קורס זה מעיק ומבחנים זה לא פסגת התואר אבל באיזה עוד מסגרת של החיים יכולתי לשבת שבוע על מנת לכתוב עבודה על ״הזר״ של אלבר קאמי, מתי עוד יכולתי לנתח את טרילוגיית ״הסנדק״, מתי הייתי מוצאת זמן ללמוד אומנות או על הספרות העברית של המאה התשע עשרה. זאת הזדמנות פז והזדמנויות צריך לקחת. האם אני חושבת שלימודי כתיבה מועילים גם ללא המסגרת של התואר? בהחלט כן. האם לימודים משולבים מועילים יותר? ברררוררר. אתה פועל בעולם שנעשה בו הכול ונכתב הכול לא תרצו להכיר כמה שיותר מזה כדי לדעת איך אתם חוזרים על אותם הדברים שנעשו רק בצורה יותר מעודכנת, מודרנית ויצירתית, בעלת קול אישי? אני לפחות כן. בשביל זה למדתי וקראתי המון. זה משתלם.

4. לא משנה איזה מסלול תבחרו בסוף. משולב או לא, תבחרו בבני אדם. שימו את החברים שלכם לפני הכול. כיתה טובה ושיתופי פעולה ומחויבות להגיע יתבטאו בעבודה משותפת והתייחסות אישית. מעולם לא ישבתי בשיעור והתבאסתי שחברים שלי הקריאו טקסט לפני. להפך, אני זוכה ללמוד גם מהם וגם מהביקורות שהם מקבלים. אל תהיו חמדני זמן. זה משולש אגדי שאפשר לתחזק אותו כשכולם מחויבים לטקסט של האחר כאילו הוא כתב אותו. זה לא יכול להיות אחרת, אנחנו מביאים איתנו את הפצעים שלנו ואת החגיגות. זה חייב להיות חם ואוהב כדי להיות ביקורתי ותקיף. ואהבת לרעך כמוך.

5. ויותר חשוב ללמוד לתת ביקורת מאשר לקבל. למה? כי עולמות הכתיבה עשירים בפלא וקסם ומרובים באנשים איומים. אחרי שהוצאתי את הספר ולמרות שעוד הייתי סטודנטית ״יצאתי״ מהחממה הנעימה שתמכה בי במהלך לעולם דוחה עם היררכיה חברתית ומה לעשות שבשרשרת המזון אתה נחות כרגע ולא מקובל. זה הכעיס אותי. ואהבת לרעך כמוך זוכרים? נתתי ביקורת לכל אחד שחשבתי שחיי בהיררכיה, משמר ומתחזק אותה ולא נותן לי מרחב. את שני צידי המטבע הביקורתיים זכיתי לגלות במנשר. אתם תלמדו להיות דעתניים ואיתנים אך מצד שני ככל שתהיו כאלה נקודות השבירה יהיו קשות יותר ושם תצטרכו להוכיח שביקורות מקבלים בתבונה ומחזירים בלי לפחד. בהצלחה.

6. זה נשמע מטורף עד כה. אני יודעת. זה ללמוד קורסים בפרוזה, שירה, תסריטאות, מחזאות, מסה וביקורת, רדיו, עיתונאות ועוד. בשביל זה יש מערכת שעות סופר נוחה. אתם יכולים לבחור את השעות, את הימים ואפילו יש קורסים של הפתוחה שמתקיימים בתוך מנשר. בשנתיים הראשונות הייתי נוסעת מבאר שבע וזה מתיש ולא פשוט אבל חוויתי ומלמד (כמו שנהגנו לומר בשנה הראשונה של הלימודים). סידרתי לי את מערכת השעות כמעט חצי שנה מראש כל פעם. ידעתי מה אני הולכת ללמוד כל כך הרבה זמן לפני שיכולתי להתחרט ולהשלים עם הבחירה כל יום מחדש. מערכת השעות הגמישה מאפשרת לעבוד. מאפשרת לנשום ולהתמקד בשיעורי בית. אני מגעילה כי תמיד הכנתי שיעורי בית. גם כשלא הבאתי לשיעור הכנתי. אני פשוט חושבת שלתסריטאים, כתבים, משוררים וסופרים אין פטור משיעורי בית. זה חשוב יותר מהשיעורים עצמם לפעמים. העשייה. ההתמדה. הכתיבה האוטומטית המכוונת. מערכת שעות גמישה תאפשר את כל זה.

7. תעריכו. תעריכו את האפשרות שאתם יכולים להשמיע קול ראשוני והססני במקום שלא יהיה בו שיפוט. אלא הקשבה מלאה. זה בטח מפחיד יותר לצאת ישר לעולם ולדעת שלא בטוח יקשיבו לכם. האמת שגם לא בטוח שאחרי שתסיימו ללמוד יקשיבו לכם. אבל אתם לא תוותרו, כי למדתם במנשר וזאת חתיכת טירונות. אל תוותרו לעולם, תלמדו אותם להעריך אתכם.

8. תעריכו את הזמן. עכשיו כשסיימתי, אני מעריכה את זה יותר מכל דבר אחר. זמן לכתוב הוא חשוב, אבל הזמן להבין מה אני כותב, מהי שירה, מזאת פרוזה. אלה שאלות שיתגלו עם הזמן. לימודי כתיבה זאת אחלה דרך לגלות תשובות.

9. תעזו. מי שמחליט ללמוד כתיבה נועז אבל אל תסתפקו בזה. תתפרעו! איך? תעזו לחשוב על זה לבד. אבל בעיקר, תעזו לעשות.

10. זה באמת המקום שלי להגיד תודה. שקראתם עד לכאן. אבל האמת שמה שיש לי להגיד זה שתעזו להתרגש. תאפשרו לעצמכם, לבכות שמעציב עד כדי אימה, להתרגש ולהתפוצץ מאהבה, את כל הקלישאות על הרגשות בעולם פשוט תממשו. תחיו את מה שאתם מרגישים, תהיו נאמנים למה שאומנות המילה מעוררת בכם. אני ספציפית בוכה דיי בקלות, רוב השיעורים בכיתי. בכיתי מסקרנות, מכעס, מגועל, מפחד, מהתאהבות, מחוסר שליטה, מחוסר נכונות. אבל בכיתי. תמיד נתתי ביטוי למה שהמילים מעוררות בי. תחיו את המילה. תנו למילים לעשות בכם.

 

שינוי גודל גופנים
ניגודיות