חדשות מחלקת כתיבה

• עם גל עזרן, בוגרת ומרצה לשירה במחלקתנו"

"חגיגה שבין חגים: זכיתי להתקרקס בפודקאסט המבריק “הקרקס המטאפיזי עם ג׳רמי פוגל”. ג׳רמי שאל על עצם היש: לַמה שירה, לְמה שירה, למה לנו כל העניין הזה, והשתדלתי כמיטב יכולתי לנסח את המאבק הזה בקיום שמאפשר לנו רגש. אני שם באזור דקה 40. אבל אל תדלגו – כי זה פרק גאוני באמת גם בהינתק ממני. בסיום דבריי אני מקריאה שיר חדש, שיראה אור בקרוב בספרי החדש, כשיהיה פה חורף.🚀"

לחצו כאן להאזנה.

• על הוראת ספרות עם שירי בין, בוגרת מחלקתנו המעולה:

בחדר טאצ׳-אפ שלפני הם אמרו לי תעלי איזה סלפי

ועניתי: אויש הייתי מתה אבל אני כה לא מיומנת בזה…..

וכשנהג המונית אסף אותי משם לדירה

ושאל מה עשיתי > עניתי שהתראיינתי

והוא השיב: וואי תפור עלייך, מה? לאיזה תפקיד?

מגישה? אז צחקקתי והסברתי

שדיברתי את קולם של המוריםות

והוא ענה עזבי אותך אין שם כסף לכי תגישי תכנית

…..

(אז לא פוסלת 😉)

ועדיין, כשהמפיק הרים לי אחרי הפעם הראשונה

יואו נתנו לך מלא זמן במה…..

ואני עניתי לו מההה

בקושי התנעתי ~

(וגם בבאות כשבאמת יותר דיברתי)

כבר ידעתי שאהיה חייבת מתישהו

לשתף ולו במינונים קטנים >

על שבוע שקיפצתי

בין מהדורות חדשות ואולפנים

שבעיקר גיליתי בהן כמה באמת לא מבינים…..

שבועיים היום

לתוך שנת הלימודים

ואני נעצרת (לרגע… כי אין יותר מזה) לכמה חידודים:

למורי התיכון בכל הארץ (ותלמידיהם)

הודיעו בלילה שלפני > ש כן — מחר נפתחת שנה

וכמה חבל שזאת נקראת בעיני מישהו הצלחה

בעיני זה נקרא זלזול והתנהלות מביכה

לעדכן מאות אלפי אנשים

שהיו אמורים לישון ולצבור כוחות בשעה הזאת:

אה… הפסקנו לריב — אז אתם בעצם כן הולכים מחר

לעבוד… וללמוד……

ולברוא עוד עולם שלם ~

למי אכפת באמת כמה נשלם

ומכל אותם מורים ותלמידים

שהלב שלהם היה כדור פינגפונג במשך ימים שלמים?

במציאות חברים —

איש מאיתנו עוד לא יודע כמה הוא הולך להרוויח,

מאמינים?

כמעט ולא, הא?

אז הנה קצת

טעימה פיצפונה

ממה שלא הספקתי לומר

ואולי ככלות הכל אכן נפתחה שנה

אבל התחושה חמוצה ועקומה והדרך לא נכונה

כמה חשוב לי שתדעו…..

שהמורים הןם בני הערובה הראשונים

שגם סוכריות באסיפת הורים אנחנו אלו שקונים

ובסוף גם אלו שנאלצים להיקרע

כשמדברים על ״שביתה״

בין להצביע ברגליים ולשמור על עצמנו שורדים

או להתייצב לשמור על נפשם של אינספור הילדים

לא הספקתי להזכיר עוד שאלות כואבות ונוקבות

כמו איך איך איך איך

ההורים לא צועקים בקולי קולות ברחובות

וזועקים למוריםות הכי טובים והכי טובות

ושלצערי רוב המתווכחים

יושבים (מדי) בנוח בכסאותיהם

ומקשקשים על פלסטרים צבעוניים

ואומרים מילים כמו שכר הוגן ותנאים

רציתי לספר שזכיתי להיוולד למשפחה

שלימדה אותי

חינוך מהו

ושהגעתי ללמד במקום של אנשי חינוך

שהלב שלהם מונח על השולחן והכיתה

ומתגלגל בכל חצר בית הספר

שמוריםות מדי בוקר

מתייצבים לניתוח לב פתוח

ש אלו דיני נפשות!

ושזה ברומו של עולם

רציתי להזכיר שזה של כ ו ל ן ם

קיבלתי את שיחת הטלפון הזאת בערב טרום יומולדת

מחר – חדשות – אולפן – בואי!

רוצים לשמוע את דעתך על המתווה

עניתי לישראל (התחקירן כפרה עליו) אני משוררת

אני לא דוברת מתווים אני יודעת לדבר לב אני

לא הבנתי איך ומה ומאיפה הגיעו אליי

וענו לי שמפה ומשם

ומהפודקסט ומדברים שכתבת

ואני בחוויה שלי ~ כל כך לא מספיק משמיעה את קולי

ושאלתי את עצמי פתאום

מה ומאיפה בא לי התפקיד הזה

ועוד מיני שאלות ~ אבל גם גם נתתי לעולם לגלות

לי……

והלכתי ככה די בתום

ופתאום

הגיע אלי ים שלם של הודעות ממורים ומורות

מכל הארץ ~ שתודה ושסופסוף מישהו

אומר(ת) את מה שלא יודעים

ושפע המלצות

(להיות הדוברת 😜 והמנכ״לית ועוד:)))

הסתבר לי כמה שאנשים רוצים

שהשגרירים שלהם ידעו את שפתם

ולא סתם

…….

וזה נכון, לא יודעים

את העוולות מצניעים

ואת הטובים משתיקים

ואם יורשה לי לחרוג מנימוסים וכללים…

אז בעיקר מנצלים

ואני מספרת את זה כדי שידעו ותדעו

וגם כדי להזכיר לעצמי ולעולם

לתת יותר לרוח

היא יודעת טוב מאיתנו

ולפעמים אנחנו עושים משהו

והוא מהדהד רחוק וגדול ויותר ממה שבכלל דמיינו

כמו כשמחנכים

כמו כשמשמחים

כמו פרחים ~ בשולי הדרך

🔅🌸🦋🌸🔅

בבקשה תאמינו בחינוך

ותאבקו איתנו עליו

עכשיו.

צילום של עיתון הארץ.

שיר של בוגרת מחלקתנו לורן מילק שפורסם ב 2/9/22 ב'תרבות וספרות' בעיתון הארץ בעריכת בני ציפר

• מוזמנים למסיבת השקה חגיגית לכבוד הגיליון הראשון של 'חפוז' כתב עת חדש שעלה באינטרנט, ביוזמתן ועריכתן של אנאיס עדן ליברמן ולני בלה כהן, בוגרות מחלקת הכתיבה במנשר

יום חמישי ה-1/9

19:00 – שקיעה, נשנושים ושיחות על החיים

20:00 – מדברות ומקריאות ארוטיקה

21:00 – מוסיקה ועינטוזים

את הערב ינחה בסקס אפיל רב: ירדן ורד

יעוררו לנו את החושים: לורן מילק, רונית ידעיה, מנחם גולדנברג, לינור כץ, אסתר וולק ועוד!

יש לנו גם כמה הפתעות שוות 🙂

בואו לחגוג איתנו!

• פוסט חדש בבלוג של לורן מילק  "מכתבים ללורן":

"עם נעמי גופר שחורי, סטודנטית במחלקה שלנו, שהגיעה לפגישת עריכה עם שירים מושלמים, מהם בחרתי שלושה. תודו שאי אפשר להתעלם ממנה.⭐️ אני הבת של ניצולה 2232🌟 איקאה✨ אני הדבר👂 — עם ‏נעמי גופר"

• פרסום ראשון של איילה שרעבי – זמור , סטודנטית שנה ב' ממחלקת הכתיבה

ברכות לפרסום בעתון 77 היוקרתי לאילה שרעבי – זמור ממחלקתנו:

עיתון 77

‏10 ביוני‏ ב-‏11:58‏ ·

גליון 424 בדרך אליכם/ן

ומתוכו שיר לשבת מאת אילה זמור

• יוזמה של לני ואנאיס, בוגרת טריות של מחלקתנו, ועל הסדרה "באר" של בוגרת מחלקתנו ומרצה במחלקה

אנו שמחים לבשר על יוזמה נהדרת: מגזין "חפוז" לכתיבה אירוטית בעריכת שתי בוגרות טריות ומעולות של מחלקתנו: אנאיס עדן ליברמן ולני בלה כהן. מצורף הקול הקורא לשליחת החומרים וכמובן נא לציין שאתםן תלמידות/בוגריםרות של מחלקתנו!!!

אנאיס: היה זה לילה שיכור ומחרמן, ישבנו לני ואני תחת ירח סתוי ותהינו – איפה אנחנו מתמקמות בשדה הספרות הישראלי מיד לאחר סיום הלימודים במנשר?

נכנסנו לדיכאון ולגמנו עוד כוס יין יתרה. ״שדה הספרות הישראלי״ – אנחנו לא דור של חקלאיות, לא של עונות, לא של מחזורים, לא מכירות קרקע יציבה שתצמיח לנו יבול אומנותי. אז החלטנו להיות המתגנבות לשדה בלילות ולקטוף את הפירות האסורים – ארוטיקה בעברית. זה מה שהדליק אותנו בשנים האחרונות ללימודים, והבנו שזה גם מה שידליק אנשים צעירים לקרוא ולכתוב.

בשנים האחרונות מתחיל גל חדש של כתיבה על סקס בעברית – ״ערות״, ״סקס״ (של 9 נשמות) ועוד – אבל עדין מדובר בנישה, שבתוכה זיהינו הרבה כתיבה על א-ארוטיקה, א-סקס, אשמה, בושה, סירוס, שואה, פוסט-טראומות, שדים עדתיים, פמיניזם, מצ׳אוזים וכל מה שהגוף שלנו מנקז מתוכו בטראומה של מפגש עם גוף אחר. כל מה שקורה שם, ברווח הזה – מרתק אותנו.

סקס הוא דבר מוכר, אבל הקלישאה אומרת שאנחנו צורכים ככ הרבה סקס ולא עושים אותו. תראו את הנטפליקס, זה אפילו לא מחרמן מכמה שזה עשוי היטב, מנכר. אין הבדל בין לראות סצנת סקס לבין לראות מטבח עומד שומם. ואנחנו רוצות למכור משהו חי! שהמונים יקראו שירה, ספרות, מכתבים אל אלוהים ואל מאהבים אבודים. למעשה אנחנו רוצות למכור חרכים שלתוכם יהיה אפשר להחדיר במהירות ובדיסקרטיות כמה מילים חפוזות וטובות. פירות אסורים. לכן, באותו ליל יום כיפור שיכור, נולד לנו חפוז – כתב עת קטן ושובב שמקדיש את עצמו לארוטיקה עברית.

ומהי ארוטיקה? שאלה שחשבנו עליה הרבה השנה והחלטנו שעם יסוד כתב העת הזה עוד נגלה. אנחנו יודעות שארוטיקה היא לא רק סקס, אבל אולי המפגש עם חומר, עם גוף אחר שמייצר משיכה – דורש בירור יחסים. אבל בירור קרוב מאוד, מהיר מאוד ודחפי. לעיתים הנשגב והשלם הוא אירוטי ולפעמים ההרוס והשפל ארוטי עוד יותר. אולי ארוטיקה היא הבירור עצמו של היחסים. מי יודע?

ומהי עברית? הו הו. לא נפתח את זה פה, אבל העברית היא השדה הפרוץ של המגזין הזה. אנחנו רוצות להיכנס לחדר המיטות עם העברית ולשחק איתה משחקי תפקידים, שתיהיה קדושה ומלוכלכת, שתיהיה תקינה ולבושת מחוך אך שמתחת תחביא ביריות ותקלל – רק אם היא רוצה, לא בכח.

אגב, אם יש משהו שאני לא בעדו, זה אנרכיה פואטית שנובעת מהעולם שבו ״הכול מותר״, ״הכול כשר״, לא, לא ו כשר, למשל לשתות מלא יין ביום כיפור ולהקים כתב עת ככה סתם זה לא כשר. אבל עשינו את זה. אנחנו נמצא את הדקדוק הפנימי של חפוז תוך כדי תנועה. ומי שמנו להיות בפוזיציה להחליט מה מותר ומה אסור? אנחנו. זה לא אומר שאנחנו יודעות משהו באמת על ספרות, ופואטיקה ואמנות גבוהה והתרבות העברית, אנחנו פשוט מסתכלות אחת לשניה בעיניים ויודעות שיש טקסטים שהם…… דורשים בירור. ממגנטים אותנו אליהם, מספרים לנו משהו על ידי זיווג של מילים, או שבירה של מצלולים, או אפילו איזה סוד שהטקסט לא יודע על עצמו ואנחנו יכולות להציץ לו.

אנחנו נעמיד את עצמנו לראשונה במעמד של לקטוריות וניתן במה ליצירות כתובות של אחרים וזה האמת סוג של ניסוי… לייצר הזדמנות לקוראים וקוראות, כותבים וכותבות לקבל חפוז ספרותי קטן למרות מערכת היחסים המונוגמית, השמרנית וארוכת השניייייייים (זה טבעי שעם הזמן זה נשחק) עם היצירה העברית הכתיבה.

יאללה שלחו טקסטים.

• ביום שישי ב"הארץ" על הסדרה הבאר, עם סיון שיקנאג'י בוגרת ומרצה במחלקת הכתיבה

הארץ | משפחה

זוגיות מתעללת מתחילה כבר בתיכון. מה הן נורות האזהרה?

בין שלל קווי העלילה של העונה השנייה של "הבאר" שמגיעה לסיומה, נמצאת הזוגיות הרעילה שנמצאת בה אלינור. היוצרת סיון שיקנאג'י מסבירה מדוע נבחר דווקא קו העלילה הזה והשחקנית בר סביר מודה: "יש שאלות שכל אחת צריכה לשאול את עצמה"

היום (רביעי) ישודר פרק הסיום של העונה השנייה של "הבאר", סדרת הדרמה-מתח-פנטזיה לנוער של "כאן חינוכית", העוקבת אחר חבורת ילדים שפתחו בטעות באר מסתורית, וגרמו לשרשרת של דברים מוזרים שקורים מאותו רגע והלאה.

את הדברים המוזרים, שריתקו את הצופים הצעירים החל מדצמבר 2020 – אז שודרה העונה הראשונה בשיאה של מגפת הקורונה – שילבו בחוכמה יוצרי הסדרה לצד מגוון עלילות משנה אופייניות לגיל הנעורים כמו גירושים, עשירים לצד מיעוטי יכולת, תוקפנות, וכמובן אהבה, מערכות יחסים, שברון לב וכוחה של חברות.

"עד עכשיו כתבתי לילדים של אחרים, ובמובן מסוים זו הפעם הראשונה שאני כותבת סדרה גם לילדה שלי. זו חוויה אחרת לגמרי"

אבל בין שלל קווי העלילה שיגיעו לשיאם בפרק הסיום, בולטת מערכת היחסים בין אלינור (בר סביר), מלכת הכיתה, לבין אביעד, בן זוגה בעונה השנייה. את מערכת היחסים הזו ניתן להגדיר כזוגיות מתעללת, "רעילה" במושגים עכשוויים, ומה שבטוח – מטרידה מאוד.

מדוע נבחר דווקא קו העלילה הזה?

"היו כמה סיבות", אומרת סיון שיקנאג'י, שיצרה את הסדרה ביחד עם ירון ארזי. "קודם כל אלינור היא דמות יחסית בוגרת ביחס לדמויות האחרות בסדרה, והיא דמות חזקה – היא מלכת הכיתה שלנו. הרגשנו שבר סביר, השחקנית המעולה שמגלמת אותה, תדע להעביר את מנעד הרגשות המגוון שמתלווה לסיטואציה מורכבת כזאת, והרגשנו שביחס לעלילה עצמה זה מעניין ואמיתי לדבר על כך, שדווקא הילדה החזקה של הכיתה יכולה להיקלע למערכת יחסים כזאת.

לפעמים זה אכן קורה דווקא לילדות החזקות, ה"מוצלחות".

"הנושא הזה רלוונטי לכל מתבגרת ולכל אישה. גם לירון וגם לי יש בנות, והן צופות בסדרה", היא מוסיפה. "עד עכשיו כתבתי לילדים של אחרים, ובמובן מסוים זו הפעם הראשונה שאני כותבת סדרה גם לילדה שלי. זו חוויה אחרת לגמרי. אמנם מדובר בעלילת משנה, אבל אנחנו מקבלים עליה המון תגובות".

היא מחלחלת אל הצופים, אבל בעקיפין

"העלילה המרכזית היא מתח, פנטזיה ומסתורין והצופים נורא בתוכה. הסוגייה הזאת עוברת כמעט ליד. ולמרות זאת אני רואה כמה זה משפיע. הבת שלי היא מהצופים הצעירים של הסדרה, והיא ממש לא אוהבת את אביעד, מזדהה עם החברות של אלינור שלא אוהבות אותו ורוצה שהם ייפרדו. הרעיון שלא מספיק שמישהו יאהב אותך, הוא צריך גם להתייחס אליך יפה, עובר".

כמו בחיים האמיתיים.

שיקנאג'י וארזי בחרו שלא להראות את דמותו של אביעד, למעט סצנה אחת שבה רואים אותו עם אלינור מרחוק, כשהם מתווכחים. הצופה לא מכיר את פניו או את קולו של אביעד, והוא נוכח בעיקר דרך התגובות של אלינור כשהיא מדברת איתו בטלפון או משיחות שלה עליו עם חברות. "כמו בחיים האמיתיים, כשלחברה שלך יש בן זוג שאף פעם לא מעוניין לפגוש את החברות שלה, אבל הוא כל הזמן נוכח בטלפון או בהודעות, או פשוט מעצם העובדה שהוא נעשה כל כך דומיננטי בחיים שלה", אומרת שיקנאג'י.

ואת מרגישה אותו ביתר שאת דווקא מעצם היעדרו.

"כן, כי זה מתחיל להציק ולצרום. במובן מסוים, אני חושבת שמה שניסינו לעשות הוא לסמן גם לחברות לשים לב. למשל, יש כל מיני קטעים שאלינור מדברת איתו בטלפון ולדרישתו היא צריכה ללכת הצידה ולדווח לו עם מי היא יושבת. וכשהיא מציינת, למשל, את דני, היא מוסיפה מהר שדני זו בת. גם המוכרת בקיוסק פונה אל החברות ואומרת להן שאם אכפת להן מהחברה שלהן, כדאי שישימו לב עם מי היא מסתובבת".

"נכון. יש סצנה שהחברות שלה עושות לה מן 'אינטרבנשן' ואלינור דומעת ואת בטוחה שזהו, היא הבינה, היא תסיים את מערכת היחסים הזאת. אבל שנייה אחר כך היא הולכת הצידה, מתקשרת לאביעד ואומרת לו: אתה לא מבין מה הן עשו לי – אבל אל תכעס".

שיקנאג'י מספרת שזה מקרה דומה למה שהיא חוותה בעצמה עם חברה שלה. "זה כל כך לא פשוט לשלוף מישהי ממערכת יחסים כזאת. צריך להתמודד עם זה שהיא חוזרת אליו, גם כאשר לך זה נראה מופרך ומזיק – ולהיות שם בשבילה. היה לנו חשוב מאוד להדגיש את הנקודה הזאת, ולכן יש רגע שדני אומרת לאלינור: 'אני מבינה אם החלטת להישאר איתו, רק אל תשקרי לי. אל תשאירי אותי מחוץ ללופ, תשתפי אותי תמיד'. למרבה הצער, בסופו של דבר זה צריך להגיע מהנערה או האישה שנמצאת במערכת היחסים הזאת. מהרצון הפנימי או התובנה הפנימית שלה".

כשארזי הודיע לבר סביר מהו קו העלילה שיעסיק את דמותה בעונה הנוכחית, היא בדיוק עסקה בפעילות התנדבותית ב"בית חם" בקרית אונו, בו שוהות נערות בסיכון. "בעונה הקודמת, שבה אני מגלה שיש לי אח עם אוטיזם – התנדבתי עם אוטיסטים. אני לא יודעת איך מה שאני עושה ביומיום שלי מגיע בסוף לטלוויזיה", היא מודה.

אז נושאים של הטרדות או מערכת יחסים אלימה לא היו זרים לך.

"לחלוטין. לא היתה לי מה שנקרא 'עבודת דמות' כי אני חווה את זה דרך הבנות שאני פוגשת. אני גם הולכת לא מעט להפגנות מטעם עמותת 'כולן', ומשתדלת להיות כמה שיותר בקיאה ופעילה בנושא הזה שקרוב ללבי. כמובן שהוטרדתי. הרבה פעמים בחיי, כמו כל אישה. אבל לא חוויתי טראומה שזכורה לי ככזו שעיצבה את מי שאני. זה פשוט משהו שתמיד העסיק אותי".

הדמות שלך היא מלכת הכיתה, אבל מלכה עם סדקים.

"ממש כך. היא תמיד משדרת עסקים כרגיל, תמיד צוחקת ומנסה להקליל, מאוד פגיעה ומחפה על זה במגננה של ביטחון עצמי, כביכול. היא כזאת שחושבים שיש לה הכל. אבל בעונה הראשונה פתאום מתברר שיש לה אח על הספקטרום והיא מאוד לא רוצה שיידעו. היא בורחת מבית הספר כדי להיות איתו, כי ההורים שלה עובדים כל יום עד מאוחר, והיא מתביישת במשפחה שלה. אלינור היא דמות מורכבת שכל אחת יכולה לבחור מתוכה איזשהו חלק שידבר אליה. אז זה יפה שדווקא דמות עם מורכבות כזו לוקחת מערכת יחסים מהסוג הזה על עצמה. שיידעו שאפשר להתמודד ולצלוח קשר כזה".

איך העבודה על הדמות השפיעה עליך בהקשר הזה?

"זו היתה עבודה מאוד מעניינת. חלק מהעבודה שאני עושה לקראת תפקיד היא לכתוב מה הדיאלוג הפנימי של הדמות ומה המטרה שלה. זה גרם לי לתהות שוב ושוב – למה היא איתו? למה בעצם היא במערכת היחסים הזאת? אולי היא בודדה? אולי היא צריכה את המישהו הזה שיאמר לה עד כמה הוא מטורף עליה? ואני מוכרחה לומר שאם בעבר היית שואלת אותי על הסוגייה הזו, של מערכת יחסים שיש בה אלמנטים מתעללים, אני בטוחה שהייתי עונה לך באופן דיכוטומי, שחור או לבן. היום", היא מודה, "אחרי שצללתי לסוגיות האלה, אני מרגישה שאני מבינה יותר את המורכבות ואת הקושי, וחושבת על סיטואציות כאלה עם הרבה יותר חמלה והרבה פחות שיפוטיות. אפילו ביחס לדמותו של אביעד. עם כל הביקורת, העקרונות והאידיאלים שלי, אם היתה בי אך ורק שיפוטיות כלפיו זה לא היה עובד. היו רואים מההתחלה שאני לא באמת אוהבת אותו".

"ירון וסיון באמת ידעו לכתוב את הסיפור באופן מורכב ועמוק שלא מציג רק דעה נחרצת, אלא באמת משהו שאפשר להזדהות אתו. בטח בגיל כזה. לכל אחת מאיתנו יש את החברה הזאת שנעלמה לחלוטין כשנהיה לה חבר, ופתאום אין לה שומדבר חוץ ממנו. אלה דברים שאנחנו מכירות בממדים יותר קטנים, והם לא חייבים להוביל מיד להתעללות או פגיעה, אבל זה כן מעלה שאלות: עד כמה אני נותנת לעצמי מקום בתוך הזוגיות שלי, האם אני עומדת על שלי, האם אני אפילו מעדיפה לא לדבר, לא לעשות דרמה, לספוג איפה שיכול להיווצר קונפליקט, האם אני נמצאת בקשר שנושא בתוכו פוטנציאל לא חיובי ולאן זה יכול להתפתח. אלה שאלות שלפעמים אנחנו צריכות לשאול את עצמנו".

חמישה תמרורי אזהרה

על מנת לכתוב תסריט אמין ואפקטיבי ככל האפשר, בחרו שיקאנג'י וארזי להיעזר בחמישה תמרורי האזהרה בזוגיות שפרסם פורום מיכל סלה (אזהר"ה – אובססיביות, זוגיות דו פרצופית, הקטנה, רגישות קיצונית, הקדוש המעונה). אחד הפרקים אף הוקדש לזכרה של סלה. לדברי לילי בן עמי, מייסדת ומנכ"לית הפורום, "המעשה הזה מגלם מאחוריו כל כך הרבה. זו המהפכה. זה השינוי וזה עוצמתי – להעביר את המסרים מצילי החיים הללו לנוער, באמצעות חינוך ובאמצעות התרבות הפופולרית. "ידע הוא מציל חיים, ובתחום של אלימות בזוגיות יש הרבה סטריאוטיפים שצריך לנפץ".

"אני עוקבת אחרי הפורום והן עושות עבודה מדהימה", אומרת שיקנאג'י. "עבדנו עם תמרורי האזהרה שלהן והראינו איך הם באים לידי ביטוי בסיטואציה כמו של אלינור, שהיא נערה צעירה ולא אישה בוגרת.

"למשל, יש סצנה שבה היא מגיעה לבית הספר עם שקית בגדים שהיא כבר לא אוהבת, כדי לחלק לחברות. אלא שהן מפשפשות ורואות שיש שם בגדים שהיא דווקא כן אוהבת. היא עונה שאלה בגדים שאביעד פחות אוהב, וכשהן מגיבות בהלם ובהתנגדות היא כביכול שולפת את הקלף הפמיניסטי ואומרת שהוא לא בעד שהיא תלבש בגדים צמודים כי הוא רק רוצה שיהיה לה נוח. אז סצנות כאלה הן ממש מהעולם שלהן – בן זוג שמחליט מה החברה שלו תלבש, מה נוח לה ועם מי היא תסתובב".

הן מתקוממות נגד השליטה שלו בה.

"שליטה וגם גזלייטינג. ניסינו להראות שהוא כל הזמן גורם לה להרגיש אשמה ומוביל אותה להתנצלויות בלתי פוסקות, גם במקומות שהיא לא עושה כלום. יש סצנה של קומזיץ, שבה הוא אמור להופיע. אלינור מארגנת הכל ונורא מתרגשת והוא כל הזמן יוצא עליה, על סדר השירים בשירון שלא מוצא חן בעיניו או על כך שאין הגברה, הוא כל הזמן גורם לה להרגיש אשמה. זו עוד נורה אדומה במערכת יחסים מהסוג הזה. התחושה שאת לא מספיקה, שאת לא בסדר, שחוסר ההצלחה ביניכם קשור אלייך ולא אליו. את כל הזמן בחוב – ואם את בחוב את לא תעזבי כי את צריכה לתקן. משמח אותי שהדמויות, וגם הצופות אומרות לא, מגיע לך יותר מזה".

סיוון שיקנאג'י בויקיפדיה

• ברכות לערן צלגוב, מרצה במחלקה לכתיבה, על הוצאת ספרו החדש לילדים הפוך על על ענף. אנו מאחלים לו הצלחה רבה.

לפרטים נוספים על הספר לחצו כאן

•

קטע מתוך שיחה של רונית ידעיה – ראש מחלקת כתיבה ששודרה ב"מה שכרוך" בכאן 11 עם מיה סלע ויובל אביבי, ששאלו שאלות מעמיקות ונוקבות על הטקסטים של בוגרי מחלקת הכתיבה ב"דיבור21", על דור הכותבות והכותבים, על עידן הרשתות והפמיניזם, על ניכור ודמויות לא עגולות ומפוררות בקליידוסקופ התקופה. תודה לכם על האיתגור!

דקות 19:20-35:00:

לשמיעה לחצו כאן