חדשות מחלקת כתיבה – יוני 2025

על נחש תפוז, ספרה החדש של אילה שרעבי זמור, בוגרת טרייה של מחלקתנו:

שבעה שירים מתוך ספר חדש בהוצאת עמדה בלוויית דברים עליו משל הסופר והמשורר רון דהן

 

"כָּל הַנָּשִׁים שׁוֹנוֹת אַיָּלָה

 

כָּל הַנָּשִׁים שׁוֹנוֹת"

 

כך כותבת המשוררת אילה שרעבי זמור, בשיר "השתקפות". נדמה שבספר ביכוריה מנסה שרעבי זמור לנסח את השונות הזו דרך קולה הפרטי, האישי. הקול הוא בעל משמעות כפולה: פעם אחת הוא הקול שהיא משמיעה בתוך העולם שבו היא חיה, עולם המשתלשל מהמסורת היהודית והמשפחתית, כמו גם מהמסורת השירית שבתוכה היא פועלת, ופעם שנייה, הקול הפואטי המקורי שלה.

 

"נחש תפוז" מציג את הקול הייחודי של אילה שרעבי זמור ואת הניסיון הנחוש להנכיח את עצמה בכל מובן. היא אישה ואימא ובת ומאהבת, והיא רואה הכול, את ההר והמדבר, המעיין והאיילה, את האימהות והנשים שלפניה ומצדדיה ובעיקר את האפשרויות של השפה ללכוד את כל אלה בשיר.

 

לפנינו משוררת מבטיחה, מיומנת, בעלת רגישות מוזיקלית לשפה ותועפות של אומץ לגעת בקושי, בכואב, באמת.

 

המשורר והסופר – רון דהן

 

אילה שרעבי זמור, נולדה וגדלה בעיר העתיקה בירושלים, למדה במחלקת הכתיבה במכללת מנשר לאמנות, ופעילה בארגון שְׁלֵמָה. זה ספר השירים הראשון שלה.

 

שירים מתוך "נחש תפוז" של אילה שרעבי זמור:

 

בידיים רכות מאוד

 

הַנְּסִיכָה מְחַכָּה לְכֶתֶר.

 

מִסְתַּכֶּלֶת עַל הַקִּיר הַמִּתְקַלֵּף כְּאִלּוּ שֶׁהוּא סֶרֶט.

 

הִיא רוֹאָה בּוֹ נְסִיכָה רוֹכֶבֶת עַל מִפְלֶצֶת.

 

יֵשׁ לָהּ יָדַיִם רַכּוֹת מְאֹד

 

וּמִילְיוֹן נְתִינִים קְטַנִּים.

 

הֵם סוֹמְכִים עָלַי שֶׁאֲדַבֵּר.

 

 

הַלָּבָן מִתְפּוֹרֵר אֶל הָאָפֹר,

 

אֲנִי חוֹלֶמֶת לְדַבֵּר.

 

 

זה כמו

 

לְהַגִּישׁ לְאַבָּא נְחַשׁ תַּפּוּז

 

בֹּקֶר אֶחָד

 

בֹּקֶר אַרְבָּעִים

 

וְאַבָּא עֲדַיִן עִוֵּר

 

לַמִּתְרַחֵשׁ בַּמֶּטֶר הַמְרֻבָּע:

 

לְיַד הַשַּׁיִשׁ

 

אִמָּא מְקַלֶּפֶת נְחַשׁ תַּפּוּז

 

אֲנִי אוֹסֶפֶת נָחָשׁ

 

לְתַפּוּז

 

וּמַגִּישָׁה.

 

 

השתקפות

 

הַבֹּקֶר עֶצֶב אַפְלוּלִי

 

חִנָּנִי

 

עֶצֶב שֶׁל שְׁרִיר מִתְאַמֵּץ

 

הַתְּשׁוּקָה נִדְמֵית כְּפִיָּה

 

הַחִבּוּר זְוָעָה

 

הַלְּבַד חֲלוֹם.

 

 

*

 

יֵשׁ שְׁרִיר שֶׁעוֹבֵר בּוֹ עֶצֶב.

 

זֶהוּ תֵּאוּר אָנָטוֹמִי מְדֻיָּק:

 

שְׁרִיר שֶׁעוֹבֵר בּוֹ עֶצֶב.

 

 

כּוֹאֵב לָךְ אַחֲרֵי

 

נִסָּיוֹן כּוֹשֵׁל,

 

וְזֶה לֹא עֹנֶשׁ

 

אֵין עֲנִישָׁה בַּגּוּף.

 

 

הָיִית בְּתוֹכִי

 

קָרָאתִי לָךְ חַוָּה

 

יָצָאת

 

הִנֵּה גַּן עֵדֶן.

 

 

עם יעל פולדונוב בוגרת המחלקה על הלימודים:

 

Yael Poludnev יעל פולודנב, בוגרת מחלקת הכתיבה במנשר ועשרת הדיברות

 

ולהלן עשרת הדיברות שלי לאחר לימודי כתיבה במנשר במסלול של תואר ראשון במדעי הרוח באוניברסיטה הפתוחה (לא חייבים ללמוד במסגרת האוניברסיטה הפתוחה):

 

1.    אם החלטתם שזה מה שאתם רוצים לעשות בצורה מדויקת יותר, אסתטית, מעמיקה, משוכללת ומתקדמת. אם שילמתם את הכסף, אם בחרתם להגיע, אם אתם כבר יושבים בכיתה. תפעילו את החושים שלכם. תקשיבו למורים שלכם. תטעמו מהטעם שלהם, תריחו את מה שהם מחפשים ואת מקור הסקרנות שלהם. אתם לא צריכים להסכים איתם, אבל בשביל להתווכח ולפחות בשנתיים הראשונות בשביל לגלות מה הטעם שלכם תקשיבו ותשתקו. (תהיו בטוחים שאם חשבתם שאתם מכירים את טעמכם, זה ישתנה עוד הרבה.) אחר כך תצאו למלחמות תשכחו את מה שלמדתם ותהיו אמנים כושלים כמו כל השוק. זה ממש בציוניות לא ליישם את זה.

 

 

2.    הגעתי בשביל לכתוב. אני חייה בעולם בשביל לכתוב. זה מצחיק אבל ללמוד כתיבה, זה ללמוד את כל מה שלא קשור באופן ישיר לכתיבה. מעולם לא הייתי משתפרת אם הייתי לומדת רק פרוזה או שירה. תחשבו על זה רגע, איך אפשר לכתוב שיר קטן ומדויק על רגע מסוים, בלי לדעת איך לכתוב סצנה בתסריט שמתרחשת בזמן ומקום אחד? איך אפשר לסיים סיפור קצר בלי ללמוד רישום ולראות איך למרות כל מחיקה, נשאר העבר?

 

3.    שילוב הלימודים עם האוניברסיטה הפתוחה- ברכה. למרות שאני חרוצה אני לא סופרמן ולעשות תואר משולב זה אפשרי אם החלטתם ללמוד. זה נכון שלהגיש עבודות בפתוחה בכל קורס זה מעיק ומבחנים זה לא פסגת התואר אבל באיזה עוד מסגרת של החיים יכולתי לשבת שבוע על מנת לכתוב עבודה על ״הזר״ של אלבר קאמי, מתי עוד יכולתי לנתח את טרילוגיית ״הסנדק״, מתי הייתי מוצאת זמן ללמוד אומנות או על הספרות העברית של המאה התשע עשרה. זאת הזדמנות פז והזדמנויות צריך לקחת. האם אני חושבת שלימודי כתיבה מועילים גם ללא המסגרת של התואר? בהחלט כן. האם לימודים משולבים מועילים יותר? ברררוררר. אתה פוע