תמר שילה – בוגרת מחלקת כתיבה במנשר 2016 – פראנק

פראנק

אני גרושה. לילדים שלי נתתי שמות שרק בעלי אוהב ועכשיו אין לי חשק לקרוא להם. אני בת חמישים ואחת, ולא יודעת מה יהיה איתי. כשאני חושבת על פתרונות או רעיונות להתחלות חדשות זה תמיד מביא אותי לבכי, וזה לא מתאים לי עכשיו. כבר בכיתי בבוקר. לילדה ברדיו היה קול כזה, של כאלה שיודעות שהם יפות, אבל היא בכל זאת ילדה, והכלב שלה הורעל, וזה באמת נורא. נורא. מתי כבר תגמר השואה הטלוויזיונית הזאת, ואני יוכל לנוח ואצא החוצה לראות אנשים. אני לא יפה. יש לי אף ארוך מאבא שלי, ושיער שנצבע הרבה שנים, ובכל זאת גברים מתחילים איתי כל הזמן. לפעמים סתם, ולפעמים ברצינות. זה בגלל שאני חמה. אוהבת, ומאירת פנים. לכולם אני מסרבת. תמיד בנימוס. זה בגלל שאני עוד חושבת על בעלי לשעבר, ועל כל מה שהיה בינינו, ואיך שזה נגמר. זה נגמר לא טוב. הוא צריך לבוא היום לקחת את הילדים. הוא לא אוהב את זה אבל הוא צריך. אמר להם שיבוא ואני יודעת שהם מחכים לו. עכשיו אני מתיישבת. מושיטה יד לצלחת שעל השידה שליד המיטה. השניצל כבר קר. אני אוכלת אותו עם חרדל. אני לא יודעת מה יהיה ומה אני רוצה. יבוא מישהו כמו שפראנק בא.

להמשך קריאה

 

שינוי גודל גופנים
ניגודיות