מחלקת הכתיבה במנשר – שנת ה־20

עם גל עזרן – בוגרת המחלקה ומרצה לשירה בשנה ב’

 

באוקטובר הקרוב תיפתח שנת הלימודים ה-20 במחלקת הכתיבה במנשר לאמנות, והשנה החמישית שלי כמרצה בה. קשה לי להעיד על עצמי (הסטודנטים יעידו), אבל מתחולל פה קסם-פלא. ואני כן יכולה להעיד על עצמי שלפני 15 שנה כשהייתי בעצמי סטודנטית במנשר וזה קסם פלא שלא יסולא בדבר, והוא באמת מתחולל רק במקום כזה כמו מנשר, שבו עושים ונעשים הכול ומהכול.

כמי שהייתה משני צידי מתרס השולחן (השולחן הזה, המתריס) אני יכולה לומר שזאת זכות גדולה לשורר ולהשריר ולפעול ולהפעיל ולשהות ולהשתאות כך עם מוחות ולבבות כבירים ומוכשרים, שאני זוכה שנה אחר שנה להיות איתם בשירתם, ולהעניק דברים שהם ממני. דברים חיוניים לגמרי קורים שם סביב השולחן הזה, שיקר לליבי כל כך. עיניים בורקות. למידה. עשיית מעשה. להתהלך על שוט שעה שהכול מתהלכים על החבל (אליבא דהרץ אחד ממרגוט). להיות בין הכתלים הביתיים לי כל כך.

רגע שיא מבחינתי הוא בסוף השנה, כאשר אנחנו יוצאים מהכתלים אל המוזיאון (בתי קברות הם לא), למרתון כתיבה נוכח עולם שאינו רק פנימי ומשכך הוא פנימי לגמרי בעקבות כל מה שלמדנו והגינו וקראנו וכתבנו לאורך השנה. זהו מרתון באמת. של שעות. ביקשתי נעליים נוחות וחומר קשיח. ביקשתי לב ואינטלקט ונימים והם היו אדיבים כדי לזרום. היה מרהיב. כתבו פלאות בריצות. נגמרו דפים. התנשפו את כל הדברים וכל התופעות שלמדו וכתבו. והם היו שוהים, והם היו הווים, ואי אפשר הרי לכתוב פלאות אחרת. מתהלכים על שוט שעה שהכול מתהלכים על חבל.

גם אני הגעתי כסטודנטית לפני 15 שנה למוזיאון, בכלל בקורס וידאו ארט. קורס וידיאו ארט כי זה הטירוף של מנשר, המופרעות החיונית שבו: עושים הכול מהכול. פרוזה, שירה, תסריטאות, מחזאות (ויזכרו הכתלים את העצומה שתליתי בכל הקומות בדרישה לקורס המשך עם Boaz Gaon), עריכה ספרותית, לשונית, כתיבה מסאית, עיתונות ועוד ועוד מהכול והכול. והכול נשזר בהכול ומתחדש בפואטיקה קלידוסקופית חיונית כל כך לכתיבה. "הליך ותהליך", אמר לי Uriel Kon בשיעור עריכה שבו נדרשתי לשרטט את מה שאכתוב בסמלים ובצבעים. זה כל הסיפור.

___________________________________________________________ 

עם עינת יקיר – מורתנו לכתיבה יוצרת בשנה ב’

במשך חמש-עשרה אני מלמדת במנשר. פוגשת, קוראת, נחשפת, מנסה ליצור עם התלמידים עולם קצת אחר. ברבות השנים מנשר הפך לבית, מושג שבעולמנו הבלתי-אפשרי נהיה יותר ויותר נדיר ויקר.

העולם רווי מכתיבה וכותבים, ובכל זאת – מנשר הוא מקום מיוחד. זה ניכר בכתיבה שאני פוגשת. זה ניכר באנשים שבאים אליו. בעבורם ובעבורי, יש כאן מרחב פראי במובן החי של המילה, וזה מתבטא בשיח שנוצר סביב הספרות והחיים, בטקסטים שאנחנו קוראים, ובאינטימיות שקשורה לליווי רב שנים. לראות איך כותב מתפתח זה תמיד מפתיע, משמח, נכון.

מנשר הוא בית לכותבים שרוצים להתנסות בז'אנרים שונים של המילה הכתובה: עיתונות, שירה, תסריטאות, פרוזה; שהאוריינטציה למדיומים אחרים הפעילים כמחלקות מצוינות במוסד הזה – אמנות, קולנוע, אנימציה, תקשורת חזותית – מעניינת אותם ופותחת להם ערוצים של יצירה ומחשבה, על אחת כמה וכמה כשפתוחה בפניהם גם האפשרות לקחת קורסים מהמחלקות האלה.

ובעיקר, מנשר הוא בית לכותבים שרוצים לפרוץ את המסגרות הסדורות; שהמילה "אלטרנטיבי" פעילה אצלם מאד והם מחפשים איך לממש אותה; שמכורים לחופש; שהפוליטי לא מפחיד אותם. שנמצאים על סף הגילוי.

מוזמנים להתרשם וכמובן להירשם.

 _______________________________________________________________

עם לורן מילק בוגרת המחלקה וזוכת פרס מטולה לשירה, פרסמה שיר בשם 'לב טפיוקה'.

🔗 לורן מילק – ויקיפדיה
🔗 לב טפיוקה – לצפייה ביוטיוב

 

 _____________________________________________________________

ההרשמה פתוחה

🔗 להרשמה למחלקת הכתיבה במנשר