מעיין חלף – מה שאי אפשר להחזיק
מעיין חלף – מה שאי אפשר להחזיק
העבודות בתערוכה עוסקות במרחב שנפער בין משברים אישיים וקולקטיבים. תהפוכות היסטוריות מתמשכות כמו מגפה או מלחמה פוגשות בזעזועים אינטימיים של פרידה, אובדן, מעברים וטלטלות נפש. הסדק שנוצר מייצר תחושת סף: רגע לפני קריסה, ניסיון להמשיך לצעוד על קרקע לא יציבה.
אני פונה אל מדיום הצילום לא ככלי תיעודי, אלא כאמצעי לבריחה, כדרך לבניית מרחבים המערערים את הסדר הקיים, מציעים מציאות חלופית: נזילה, חריגה, מתעתעת. לעיתים אני זו שמשבשת ומפרקת את הדימוי באמצעים אנלוגיים ודיגיטליים, במקרים אחרים תחושת השיבוש מובנית בדימוי עצמו.
הצילום והוידאו משמשים עבורי אמצעי להתבוננות פנימה. הם מאפשרים לי להתנסות בפעולת פירוק והרכבה של זהות, זיכרון ותודעה. הגוף מופיע בעבודות כנוכחות ברורה וגם כהדהוד, כך גם התצלום עצמו – מתמוסס, מתעוות, שוקע, מתאמץ להישאר. הדימויים אינם מבקשים פתרון או תשובה, אלא שהות בתוך מצב רגשי טעון.
בין הפנים הנמסות לעריסה הנטושה נחשף המתח שבין אחיזה לשחרור; כולם מנסים להיאחז במה שאי אפשר להחזיק.
