יסמין ריטר

Art in Practice 

העבודה Art in Practice עוסקת בשאלות אודות מושג "התוצר הלא מוגמר" וחשיבות התהליך בתוך היצירה. תוך מחשבה דה-קונסטרוקטיבית, התהליך או האימון מופרדים מן התוצר הסופי, ומועברים אל קדמת הבמה. עפ"י קאנט, פעולה יוצרת קשורה להרחבת הגבולות )תנאי האפשרות( – ובו האמנות פועלת. לאימון חלק חשוב בקיום הזה, השאיפה לקבלת תוצר אשר יזכה ליחס קאנוני של יצירת אמנות מתבטאת לרוב באימון ובניסיון בלתי נדלה של האמן; או לחלופין בעשייתו הבלתי פוסקת. הנכחת מצב האימון והצבתו כיצירה אוטונומית, מאפשרת מגוון נרטיביים וסיומות שונות, לעומת התוצר המוגמר אשר סופו ידוע מראש. בעולם הבלט הקלאסי, לאימון ולתרגול לא תיתכן נקודת סוף. ישנן נקודות סיום מדומות בצורת הופעה או יצירה, אך אלו הופכות לעוד רגעים שעם סיומן התרגול נמשך. בעבודה סימון מוצג לעיני הקהל רק תוואי של קומבינציה מתוך היצירה בת פרעה של מריוס פטיפה, כייצוג של הקומבינציה ושל מודל הרקדנית. כל חומרי הגלם של העבודה מגיעים משיח של קבלת תוצרים מייצגי מציאות; עולם הצילום, הבמה ואף הריאלטי, מתפקדים כרפרזנטציות מגוונות אשר מתאגדות תחת תמה אחת של ייצוגי תהליכים או אימונים. בעבודה work Practicing ,נבחרה תכנית ריאלטי העוסקת בעיצוב אפנה ומתוכה זוקקו רגעי הפרקטיקה והאימון (חיתוך, גזירה, תפירה) המתרחשים בתוך חלל יצירה מוגדר. בעולם הריאלטי, מצב האימון מקבל קונטקסט תרבותי-חברתי. תוך ראיה מפוכחת על עולם הריאלטי, התוכניות לא עוסקות בייצוג של המציאות אלא ייצוג של תהליכים ואימונים – כהכנה לחיים האמיתיים.