אלינור וולנרמן

מחוזות זיכרון

בעבודותיי אני עוסקת בצילום מבוים. עבודתי עוסקת במערכת יחסיי עם אימי. אני מבצעת פעולות יזומות. אני מפעילה את המצולמים וחושפת בצורה זו את המציאות המורכבת בה אני חיה, את מערכת היחסים שלי עם אמא ואת מחשבותי.

הוידאו הגעתי לבית אימי הצבתי את המצלמה ונתתי לה אפשרות לדבר אליי ולהטיח בי את זעמה כהרגלה. "מכנסי עור לובשים זונות" היא מטיחה בי. המשפט נחרט בי והפך לשלט  קיוסקים מאיר, טמוע בין הפרסומות שממלאות שלטים אלה בפיצוציות שבין מועדוני תל אביב.

"הזונות", חלקן חברותיי, מוצבות על רכבי הישן בהעמדה שלקוחה מפוסטרים הזכורים לי מילדותי. רכב זה היה ברשותי כעשר שנים: סוזוקי בלנו שנת 96, 180,000 קילומטרים, שאימי מפצירה בי בווידאו שאמכור. ברכב הישן ניכרים סמני הזמן והפגעים. אחזתי בידן של  חברותי "נערות התצוגה" כדי שיעלו על הרכב ויהרסו אותו סופית בגופן.

הוידאו 'שריפה' נועשה בתגובה למילותייה הקשות של אימי. צילמתי אותה כשאצבעה מונפת לעומתי כמו היתה רוצה לאסור את חירותי. הדפסתי תמונה זו בגדול, מיסגרתי אותה במסגרת זהב והצתתי אותה בעודה עומדת בגבה לנוף העיר תל אביב.

בווידאו 'חביתה ושוקולד' נראות אמי ואני ישובות על השולחן במטבח, אוכלות ארוחת ערב כשאמי מגיבה לכל אחת מפעולתיי באותה ארוחה.

בצילום "מסחטה" הוצאתי את תכולת המטבח מהארונות והשארתי על השיש סממנים מעטים המסמלים בצורה מטאפורית את טחינתה וסחיטתה של אמי את בשרי במילותייה הקשות. את הכפייה הדתית והרצון המעוות להשתלט על חיי ולכבול את צעדיי.

אלינור וולנרמן
0543-318-007
[email protected]