תערוכה נוכחית: אמא לא באמת מתה
אמא לא באמת מתה
שנת אבל
אילת כרמי, אירה פרוחורובה, גליה גור זאב, הדס לוי, הדר גד, ליאב מזרחי, ערן שקין, שרון רז
"אמי האהובה ילדה אותי בבית חולים "השרון" ב4- באוקטובר ,1974 י"ח בתשרי תשל"ה.
באותו בית חולים ממש, ב 26- בדצמבר ,2023 ילדתי אני את אמי לעולם הבא. "
תערוכה זו עוסקת בפרֵ דה מאם ובתהליכי האבל. האלמנטים המשותפים נוגעים בתוואי היתמות, הכאב, הגעגוע, הבדידות
והמציאות החדשה הבלתי ניתנת לייצוג במלוא עוצמתה. האובדן הטבעי הפיזי וזה שאינו מתכלה הוא חוויה טבעית ובו זמנית
טראומטית ומטלטלת.
ציר התמה האוצרותית לתערוכה )כמו גם לספר הנלווה( מונע בהקשר אישי -ביוגרפי שלי, האוצרת – מות אמי.
אולם הסיפור הפרטי טעון כתמיד בקולקטיבי. בסרט "במבי" בעיבודו של דיסני משנת ,1924 הסצנה האייקונית "מות האם" היא
נקודת עלילה מכריעה. האם והבן בורחים, ירייה מצלצלת, ובמבי נותר לבדו בעולם שנדם. אייל מופיע לפניו ומודיע לו רשמית:
"אמא שלך כבר לא יכולה להיות איתך ." הסצנה מונגשת באנימציה תמימה המשרתת את אימת החרדה הארכיטיפית: נטישה,
איבוד ומות האם. דמותו של במבי עוברת תהליך רגשי ומטפורי, הכרה בכאב שבלתי ניתן לתיקון ומסע גדילה.
איילה בוגרת למודת קרבות חיים אני, ואף על פי כן, היעלמות אמי מכה בי ומערערת את זהותי ואת יציבות הקרקע שתחתיי,
ואת נבכי הנפש והרחם. אובדן האחיזה בה מצמיח ומכתיר גם אותי כיורשת היער
ל- הטקסט המלא