תערוכה נוכחית: ריקוד אריה | אלינור וולנרמן
כעס וחמלה, טקס היפרדות, רות וערפה, מחילה וכיליון
ציטוט חופשי מ"כרוניקה של פרידה", מיכל בן נפתלי:
כל אשר אמרת עשיתי ללא היסוס. מצייתת באמון מוחלט, לתוכניותיך המדוקדקות. יכולתי עוד לשמוע בערב ההוא את ההדים האחרונים של פקפוקיך מדברים אלי ועל עצמך באותה לשון, מבלבלת בחגינו, אומרת רחצי ושימי שמלותייך עליך.
ירדתי אל חדרי ושכבתי, הקשבתי לעצמי וניסיתי להבין את הקורה לי. אבל את התעשת מהר מאוד, נחושה להיפרד ממני, שואלת האם אני ביתך, מבקשת שאשתנה. פעם אחרונה שאנחנו ביחד, ואנו מחכות לראות איך יפול דבר בינינו, בטרם תשלחני.
לא הבנתי שזו דרכך לומר לי לכי, אנא ממך, חיי בעולם, מצאי מנוח; שזו לשונך השגורה לומר שחיי מנוחה וביטחון מקופלים בחיי נישואין, שנמאס לך שדעתי נטרפת ממך ודעתך נטרפת ממני ועלי. ואני סייעתי לך לתמרן אותי דרך נאמנותי כלפיך, נאמנותי שאינה משגיחה במאום ועוזרת לך להיפטר מעולי. אני שבה להתחבר לעולם המעשה למענך, למרות שאיני שותפה לו, דוחה את הגנותיו, לחציו, לכידתו. כי אינני אשת פשרות, בעצמי סהרורית, עייפה מעבודה, נטולת אנרגיות, וכמו מפילה את עצמי אל הקרקע, משטחת ארצה, קופצת אל התהום, אל ראשית נפילתי, ואולי גם גאולתי, קשובה לעצמי בלבד, ספק מזניחה את גופי, את החיים, ספק נענית יותר לצרכיו. אני השורדת בעל כורחה, אלמנתו של מחלון. צחוק עשה לי אלוהיכם – כמותו אני חולה, מוחה, נמחלת.
הטקסט הזה הוא מעין טקס פרידה של רות המואביה מנעמי חמותה המשלחת אותה מהבית יחד עם אחותה ערפה כדי שתתחתן פעם שניה לאחר שבעליהן מחלון וכיליון מתו. השם מחלון מפורש במקום אחד מלשון חילון אבל גם מחלה, מחילה, חמלה. וכיליון הוא מלשון כליה שאכן באה על האחים – עונשם על שנישאו לנוכריות ועשו גיור מאוחר, או בגלל שעזבו את הארץ למואב בעת רעב.
התנ"ך מייחס לרות רק תכונות טובות: חריצות, צניעות, הכרת תודה, חסד; היא סבתו של דוד המלך, ולכן –גם בתנ"ך וגם בספרים המאוחרים – מתקיים דיון רחב על גיור ועל שאלת העונש שבא עליה ואחותה ערפה ועל האחים מחלון וכיליון.
שאלות השכר ועונש, כעס ומחילה, טקסי היפרדות – מעסיקות את התנ"ך, הבודהיזם וכל שאר הדתות בעולם, והן גם עיקר חייה ועבודתה של אלינור וולנרמן, בת יחידה שהתחלנה, שלא נישאת, שממשיכה לשמור על קשר לא ברור עם ההורים, קשר סימביוטי השומר על רמה קבועה של ציפיות ואכזבות, קירבה וריחוק, דיונים ויצור רעשים עולים ויורדים של כעסים, רוגזות, חרמות; המתחלפים בחמלה ומחילה, חיבה ואינטימיות, השלמה ושותפות גורל.
וולנרמן הופכת את השאלות האלו לטקסים. בצילומי הסטילס אלו טקסים מוקפאים – מיקום, מדויק, תלבושות, שחקנים, תפאורה, העמדה. בסרטים המוטיב הטיכסי יורד למעמד משני, משמש כרקע לשיחה אותנטית, עשיה שמגחיכה את עצמה, כעסים אמיתיים וטקסטים מכלים. החמלה תבוא או כהשלמה, או כהיזקקות להכרה.
אלינור היא בוגרת מחלקת הצילום במנשר, לפני כעשור
אוצר: עודד ידעיה
גלריה מנשר, רח' דוד חכמי 18, תל אביב
שעות פתיחה: א'-ה' 11:00-19:00 / שבת 11:00-14:00
