זוהר יגיל | חוטים פורצלן ותפוזים

זוהר יגיל

חוטים פורצלן ותפוזים

סבא־רבא שלי מצד אימי היה רוקם מקצועי שהגיע מתימן בסוף המאה ה־19. אימי נתנה לי את ספר הדוגמאות שבו רקמה בילדותה. בשנה האחרונה התחלתי לתרגם את הדגמים לציורים על דוגמיות פורמייקה באמצעות טושים אקריליים. במהלך חיפוש אחר השראה, נחשפתי גם לרקמות פלסטיניות, טליתות וכאפיות – והתחלתי לשלב גם אותן ביצירה.
הצד השני של משפחתי הגיע מגרמניה. סבי, שבגרמניה ניהל מפעל טקסטיל, עלה בשנת 1933, בחר בחקלאות ובין השאר גידל תפוזים במושבה גדרה.  זיכרונות הילדות שלי שזורים בכלי פורצלן עדינים מתוצרת רוזנטל, מפות רקומות וביקורי סתיו וחורף בפרדס, בטעמים ובריחות של תפוזים טריים ובקפה עם ג'ומעה, שהתגורר שם עם משפחתו והיה אחראי על באר המים של סבא שלי ועל אריזת התפוזים.
ערוב הזהויות שבי – הזהות הישראלית אליה נולדתי, לצד מוצאי המעורב מעניקים לי תחושת שייכות רחבה אך גם מורכבת. לאחרונה כל אלה מתערבבים אצלי עם הרגשות שהמלחמה המתמשכת מעוררת. תחושות של עצב, כאב וכעס אבל גם תקווה וכמיהה לדיאלוג.
התערוכה שיצרתי  נולדה מתוך העירוב הזה ובנויה משלושה אלמנטים מרכזיים הפרוסים בחלל ויוצרים מערכת של שכבות צורניות, חומריות וסימבוליות. החומרים והצורות מתערבבים זה בזה בדומה לאופן שבו ההיסטוריה האישית שלי מתחברת עם זו הקולקטיבית. העבודות משתלבות זו בזו – מפתות את הצופה להיכנס פנימה, להתבונן, ואולי לגלות בין הקווים והחומרים את השאלות והסיפורים שהן מבקשות להעלות.

instagram: zohar.yagil.art