אוהד אשר -קיום

אוהד אשר – קיום / Existence

על הקשר בין – הפעולה לקיום של האובייקט

 

מבצע ההקמה של העץ בסוף השבוע הסתיים בהצלחה. העץ כלא את עצמו בין התקרה הנמוכה (5.40) מגובהו בטבע (כ- 6.50 מ'), בין הרלסים שממסגרים אותו מהצדדים, ומאחורי קירות הפי.די.אף שהוקמו.

הוא השיר את עליו בליל סערה לפני כמה שנים, נפרד משורשיו באבחת גרזן, ועזב את סביבתו הטבעית……על גלגלים.

האם העץ ממשיך להתקיים? או רק המהות שלו?

הדיון שאוהד אשר מציע על המונח "קיום" (בניגוד ל"מהות") הוא עתיק – החל מקירגור ועד סארטר. אבל מה אכפת לו לעץ? מה אכפת לו ממושגים כמו: בדידות, חירות, אבסורד? ואם נקרא למצבו קיימות זה יהיה יותר רלוונטי? ולהפוך את העץ לדימוי מצולם יהיה יותר מופשט ועכשווי? או יותר נוסטלגי ומתרפק – על העץ, על פעולת הצילום הפשוטה ונפלאה הזו? על הדימוי שנשטף בזרם?

אוהד אשר מציע לנו לעשות את כל הפעולות האלו, אבל במהופך:

ללכת לטבע ולמצוא עץ, להרוג אותו, להביא אותו למקום הלא טבעי שלו בגלריה, לבנות לו תאורת חממה, לחסום לו את דרך היציאה בעזרת קיר זמני צבוע לבן, לקדוח בקיר חורי הצצה המיועדים בעצם לצופה הסקרן שמוזמן גם לצלם דרך החורים.

אבל את העץ הקונקרטי אי אפשר לצלם, אותו אנחנו יכולים לדמיין. במקומו מציע לנו אשר נוף גנרי שחלקים ממנו בנה לפני שנה בגלריה אחרת: חוף ים, משטח טחב, חול לבן.

האמן והצופה נשארים בסופו של דבר בחוץ בלי מבט כולל של תערוכה, אלא עם תובנה של רצף פעולות, כולן הפוכות, כולן מסרסות, כולן מתסכלות – ורצף של שברי דימויים – כולם חתוכים, מופשטים, מתעתעים.

הקיום שלנו, טוען אשר, הוא המבט, הקיום שלנו הוא חוסר היכולת לראות, הקיום שלנו הוא חוסר היכולת ליצור פעולה ולצפות לתוצאה, הקיום שלנו נמצא בתפר שבין המילים: אובייקט, טרנספורמציה, עין. הקיום שלנו הוא ויכוח על תפיסה.

בינתיים נשרו עלי העץ לחלל הפתוח, ואנחנו מבינים שזה היה עץ אורן, בינתיים נתלה דימוי של ענף על קיר נחבא, הודלקו האורות, היין נמזג לכוסות.

נראה כמו תערוכת אמנות חדשה ומעניינת.

עודד ידעיה

פתיחה: יום חמישי 24.12.15 בשעה 20:00
סיום: יום חמישי 28.1.16
שעות פתיחה: א'-ה' 11:00 – 19:00
גלריה 'מנשר'
רח' דוד חכמי 18, ת"א
טל' – 03-6887090