גלית ונונו | הבית שלא קיים – החומר שזוכר
גלית ונונו
הבית שלא קיים – החומר שזוכר
בעבודתי אני עוסקת בתכנון חזיתות של בניינים. מתכננת חיפויים, בונה קליפה למבנים. עוטפת קונסטרוקציות בבטון ואבן והם ממלאים את עולמי החזותי.
עבורי בניינים, כמו אנשים, מקבלים זהות עם השנים. אני מחפשת את הזהות האישית ואת סימני החיים בתוך הסביבה האורבנית בדיוק כמו שאני מחפשת את הזהות שלי בתוך הנוף העירוני שמקיף אותי.
ולפעמים, פתאום – הבטון משתנה. במהלך העבודה על המיצב הזה התחלתי לגעת בבטון אחרת – לא ככלי טכני, אלא כגשר לעולם היצירה שחי בתוכי. הבטון מפסיק להיות רק חומר בנייה והופך להיות זיכרון של כל הבתים שחייתי בהם בילדותי ושנעלמו – מעברת גלילות אצל סבי וסבתי ושיכוני הרכבת של ילדותי בקרית אונו. בראשי אני עדיין משוטטת בין החדרים של הבתים האלה, זוכרת הכל – את חלוקת החדרים, הרהיטים, הצבעים, האור והאוויר שעמד בבית.
בפעולה האמנותית אני יוצקת הרס וזוכרת חיים, בונה מחדש את מה שהיה – לא את המבנים עצמם אלא את הזיכרון שלי דרכם מתוך הבזקים של תמונות.
ההקרנה שמתווספת לעבודה הפיסולית יוצרת חיבור בין הבטון המוצק לבין האור – בין מה שיש למה שכבר איננו. היא מרצדת על הקיר כמו זיכרון שמסרב להישכח.
Instagram: galitwanounou
