|
מחלקת לימודי כתיבה
15.01.12
שמואל עזרן, כתיבה שנה א
חלון המשרד פונה אל חלל ריק שאליו פונים חלונות משרדים נוספים. החלל מכוסה
בגג כהה מזכוכית, המחסום הראשון בפני השמש החורפית שזורחת כעת למעלה,
כשהקרניים עוברות אותו ומגיעות אל חלון המשרד הן כבר חיוורות לגמרי. בפנים,
המזגן דולק על 28 מעלות, טוחן ודוחס את האוויר עד שהוא כמעט ניתן למישוש.
קומקום חשמלי שעומד על מיקרוגל צמוד לקיר שורק והמים שבתוכו מבעבעים
ומרקידים את המכסה. אדם שפוף מכוסה בכמה שכבות של סוודרים קם מהכיסא,
המשענת השחורה הארוכה מתיישרת מעצמה והוא ניגש למלא מים חמים בכוס זכוכית
גבוהה. הוא מוזג לכוס אבקת מרק עגבניות עם קרוטונים, בוחש בכפית ושב אל הכיסא,
בוהה במסך שמולו.
לצד המסך שוכב טלפון אפור כהה. החוט המסולסל של השפופרת מסתבך עם הכבל שמחבר
בין העכבר למחשב הנייד. בצידו התחתון מימין מתקן לקריאת טביעות אצבע שדולק תמיד באור
כחול בהיר. הוא מעביר את האצבע על הקורא שמגיב באדום מהבהב, על המסך מופיע חלון
ניהול העבודה והוא לוחץ על "הפסקה". מביט החוצה, בחלל המשותף יש למעלה חלון אחד פתוח
וממנו אפשר לראות קוביית תכלת, בהירה, נקייה מעננים, בצבע אחיד מבריק.
במסך שמשמאל קופצת התראה מהרשת החברתית. קירות החדר הלבנים מתקרבים ונעים פנימה, כובשים בהדרגה את שטח החדר הקטן, החמצן נמלט מהחלון כל עוד רוחו בו, הנשימה היא כעת פעולה ריקה מתוכן, מחזוריות של כיווץ וכיווץ ללא שחרור. הוא נסוג עם הכיסא לאחור. ידיו מקישות ביוטיוב: "Gravity Of Love". הקליפ מתחיל עם פרסומת בה דיוויד בלאט מזמין את הצופים למפגש וירטואלי איתו. לאחר מספר שניות הצלילים מתחילים לבקוע מהרמקולים הקטנים של הלפטופ. הוא לוחץ על כפתור הווליום-אפ במקלדת: "הסתובב לאחור, תריח את מה שאינך רואה, עצום את עיניך,
זה כל כך ברור. הנה המראה, מאחוריה יש מסך, משני הצדדים אתה יכול להיכנס." בלחיצת כפתור שאר המסכים שבקירות מתמלאים בחלקים מהקליפ בהתאמה. "חווית ההישרדות, זה המפתח,
אל כוח-המשיכה של האהבה". רקדניות מעורטלות למחצה מרחפות ומתערסלות זו עם זו בחלל
חסר כוח כבידה. פניהם עטופות במייק אפ לבן והשפתיים נוטפות אודם, הן עפות על רקע ציורים של
ישו ודמויות היסטוריות. הקירות הלבנים בחדר מנצנצים בהבזקי המסכים. החלל מתמלא בספות עמוסות בחורים ובחורות, מסיבת תחפושות. הבחורות בכיסויי עיניים שחורים עם חור קטן לאישונים, הבחורים במשקפי שמש גדולים. כולם בסוף נשאבים תוך כדי ריקוד סלואו צמוד אל שמיים כחולים מקושקשים בעננים.
הקליפ הסתיים והמסכים השחירו, הקירות חזרו אל מקומם הרגיל, בקצוות החדר. ואז צלצל הטלפון.
|
|
//מתוך התערוכה - ערי אטום של מיכל רובנס
יום פתוח
יום א' 26.5.13
החל מהשעה 17:00
|
