גלריית מנשר
כניסת סטודנטים
03-6887090

cross
עמאר יונס

צלמים אורחים:
ראאד בואיה /זיאן אמירה / מוסטפה חארוף

אוצר: גיא רז

20:00 1.5.2014 פתיחה:
תאריך נעילה: 21.05.14
שעות פעילות הגלריה : א'-ה' בשעות 11:00 -19:00

 

 

ביקורת לתערוכה בגלריה:

http://www.haaretz.co.il/gallery/art/newexhibitions/1.2268092

 

Refaeli2

inv Harlap

 

על משמעות הפרספציה

בתערוכתו של רענן חרל"פ – 'אנך'

 

התערוכה של רענן חופרת בורות, בונה פיגומים, מעוותת את כלי העבודה. אצל רענן הכול עקום, מט ליפול, 'מבלף'. האם זו ביקורת על מהות הישראליות? על ענף הבניה? על הפער העצום בין העובדים (ערבים, פועלים זרים מאירופה השנייה, פליטים מאפריקה) לבין הצרכנים – יושבי המגדלים בתל אביב?

בדרכו הלכאורה פשוטה ומופשטת, השקטה וחודרת, רענן חרל"פ מכריז על עצמו כעל ילד (או אמן). הוא הולך בעיר, משוטט בחוסר מטרה, מתבונן בתופעות ויזואליות חריגות, קונה את מרכיבי היסוד, בונה אותם מחדש בסדנה – אבל לא בדרך של חיקוי אלא בהיסט, בבריאה של אי פונקציונליות,  באיבוד שיווי המשקל ושיבוש שדה הראיה.

מי שרוצה פעולה ישירה יעמוד עם שלט או יחלק מרק. רענן חרל"פ עומד על זכותו לעסוק בנשגב, באינטלקט, במחקר על ראיה, בהמשגה של חפצים - ועוד בידיים מחוספסות של פועל בנין.

השימוש בחומרים אלו נעשה עד היום רק בהקשר ביקורתי, רדי מייד, או מייצב. רענן חרל"פ מצליח מזה שנים לזכך חומרים נמוכים אלו לאובייקטים, להשטיח ולמלא אותם בחיים, פעולה כה פשוטה וכה קשה שלכאורה גם סותרת את עצמה.

החיבור בין עבודת היד של 'פועל הבניין' לבין העין העדינה והמתוחכמת, תלוי כחוט השערה בדיוק של זוויות ההטיה והעומק. הדיוק הזה עומד בניגוד משווע לחומרים הבסיסיים (עץ ומתכת) שעובדו בשלב ראשון לאובייקטים תעשייתיים נמוכים וארעיים, עברו במשך הזמן שחיקה עד שנראים כחסרי תועלת, וכוסו בפטינה של אבק ומלט, זיעה ומי גשם, צבע ודיהוי.

מילת המפתח בעבודה של חרל"פ היא הפרספציה ומשמעותה – לא רק מיקוד המבט, הדגשת זווית הראיה, ו/או כינוס אובייקטים, אלא הפעלת כוח 'מעקם' על אלמנטים קשיחים ומכאן גם עיקום המשמעות שלהם.

הפרספציה אצל לייבניץ  היא מושג של כוח המקשר בין התיאוריה המדעית לבין התיאוריה המטאפיזית: לכל אחד מאתנו ישנו כוח המתקיים על פי חוקיות אינדיווידואלית. הכוח הוא דינמי, אקטיבי, והדבר אינו סותר את זה שהוא תלוי סיבה.

הפרספציה/תפיסה/תודעה הם מה שאנו חווים כשאנחנו חושבים. הם הפעלת כוח רוחני על חומר כדי להגיע לבהירות. (ולא ניכנס כאן להגדרות משנה ותתי חלוקות).

במקרה של חרל"פ אלו חומרים ואובייקטים מאוד מוגדרים עד שקשה כמעט להוציא אותם מהגדרתם, אבל הפרספציה שמפעיל חרל"פ - כה פשוטה וחזקה, עד שהבהירות מגיעה לדרגתה הגבוהה ביותר.

 

עודד ידעיה

 

20130812 19421720130925 2151454IMG 5475IMG 5478

Held in Edges - Avital Cnaani

אוצרת: סאלי הפטל נווה

פתיחה: יום חמישי ה-19 בדצמבר שעה 20:00 – נעילה: ה-23 בינואר 2014


תערוכה שלישית בפרויקט תחזיק בקצוות של אביטל כנעני המורכב משלוש תערוכות יחיד מוצגות ברחבי הארץ בטווח של שלושה חודשים. בכל אחת מהתערוכות מציגה האמנית מיצב תלוי מקום המשלב בתוכו פיסול ורישום. התערוכות מוצגות בגלריה לוחמי הגטאות בצפון (אוצר: יורי כץ), בגלריה בארי בדרום (אוצרת: זיוה ילין) ובגלריה מנשר בתל-אביב (אוצרת: סאלי הפטל נוה).

בפרויקט זה עוסקת כנעני בפעולת פירוק והרכבה מחדש של מרחבי הארץ ובניסיון למפותם על ידי סימון טריטוריאלי סימבולי (מיצבים תלויי מקום) בשלוש נקודות גאוגרפיות קרדינליות: צפון, מרכז ודרום.

בפעולת המיפוי מבקשת כנעני לחבוק בבת אחת את הארץ כולה, לסמן מרחב בשפה גרפית, מונוכרומטית ומינימליסטית ולבנות סביבה חדשה מתוכה עולים דימויים של חיות ומוות, איזכור למציאות מקומית. קו אווירי ארוך עובר בין סביבות המיצבים, נמתח לאורך מרחב גיאוגרפי גדול מכדי לתפוס ולחוות את שלושת מוקדי ההתרחשות בעת ובעונה אחת.

בעבודות קודמות שלה הקפידה כנעני להפריד בין פיסול לרישום ואילו בפרויקט הזה היא פורצת את הגבולות המקובלים של המדיום, מבטלת את האבחנה ביניהם וכך יוצרת סימביוזה בין השניים.

בתערוכה בגלריה מנשר: יוצג מיצב העשוי מיצב, עץ, נייר, גרפית.

בעבודה, חיות מונומנטליות משרבבות לשון ארוכה נדחסו לתוך חלל הגלריה. חלקן כנועות, נחות דוממות, מרוסקות על רצפת החלל, חלקן תלויות מקורות המבנה מתות ליפול. זהו שדה קטל, בית מטבחיים, מרחב נטול חיים.


צילום דימויים: יובל חי

DSC 4116c DSC 4137 DSC 4157 DSC 4245 DSC 6193 DSC 6255 1 DSC 6312

תערוכת יחיד

פתיחה: 7.11.13 בשעה 19:30
נעילה: 12.12.13 שעה 19:00
הגלריה פתוחה: ימי א'- ה' בשעות 11:00- 19:00

 

חלק מהאובייקטים אצל פליקס הינם יומיומיים. גם הקיבוץ של הדימויים אינו מעיד על יוצאות דופן – פרחים באגרטל, פורטרטים, אנשים ברחוב.
הזרויות והאחרויות בעבודתו מופיעות בפרטים הקטנים, ו/או בבחירה של איזה פרט בצילום אחד מתכתב עם איזה פרט בצילום האחר. קריס מציע פרשנות של עמדתו כלפי הדימויים ולא פרשנות של הדימויים עצמם; זה לא פרח ציפור גן-עדן אלא הציור קיר שמאחוריו, זה אמנם פורטרט מאשקלון אבל שום דבר לא באמת מכאן, אנשים ואוטובוס זה באוקראינה, ורק באברבנל ההרוס ומוזנח יש איזו שלמות של צילום כהילכתו.
זו תערוכה שקטה ומופנמת הדורשת השהיה של המבט, גילוי הפרט הקובע בכל עבודה – אבל לא כדי לדרג את חשיבותו במכלול או ליחס לו חשיבות של מעין פונקטום הפותר חידה – אלא כנקודה על קו מאוד דקיק המקשר הלך מחשבה והתנהלות של צלם.

 

 

KRIS 2 KRIS 3 KRIS 4 KRIS 5 KRIS 6 KRIS 7 KRIS F

נא מלא/י פרטיך, ונחזור אליך בהקדם

לימודים מלאים
קורסי ערב