גלריית מנשר
כניסת סטודנטים
03-6887090

פתיחה: 7 יוני 2007 אוצרת: אריאלה אזולאי
מעשה מדינה
1967-2007
[תערוכה היסטורית]

 

אוצרת: אריאלה אזולאי / עוזרת אוצרת: אלי ערמון אזולאי
בהשתתפות: צחי אוסטרובסקי / מוסא אל שאער / יוסף אלגזי / אלפרד / נועה בן-שלום / אקטיב-סטילס (קרן מנור / יותם רונן / אורן זיו / טס שפלן / אן פק / ניר לנדאו) / בצלם (נג'יב אבו רוקייה / אבי אוקרנט / מאזן אל- מג'דלאוי / כארים ג'ובראן / נאסר סלימאן / פר סטדיג / ראדו סיגטי) / האני ג'אוורייה / שוקה גלוטמן / חיים דעואל לוסקי / יוסף הוכמן / ג'ים הולנדר / רחל הירש / דורית הרשקוביץ / מאיר ויגודר / ענת זכאי / עודד ידעיה / ישראל סאן (יו אלכסנדר / בן עמי / אלי גורזאנו / מייק דה קסטרו / דני / הרי הרמן / איאן ווגלר / אדי ישראל / חבקוק לווינסון / ישראל סימיונסקי / אנדרו סנו / ריק / אבי שימחוני / גיורא שלמי) / י.פ.פ.א (שלום בר טל, מאיר גרגו) / ניר כפרי / לירית לבני להב / אלכס ליבק / אריאן ליטמן / לשכת העתונות (אילן ברונר / צביקה ישראלי / משה מילנר / יעקב סער / משה פרידן) / האשם מאדאני / וויסאם נאסר / חנא ספייה / ענת סרגוסטי / מוחמד עבד / אסף עברון / שלמה ערד / ברי פרידלנדר / נורית קדר / רועי קופר / זיו קורן / מיכה קירשנר / ג'ואל קנטור / רינה קסטלנובו / דפנה קפלן / נלה מגן קסוטו / עוזי קרן / אסנת קרסננסקי / מיקי קרצמן / רופאים לזכויות אדם (רוחמה מרטון) / גיא רז / אלדד רפאלי / אריאלה שביד / "שוברים שתיקה" / שמחה שירמן

 

התערוכה מעשה מדינה שתיפתח במלאת 40 שנה לכיבוש הגדה המערבית ורצועת עזה, הנה נסיון ראשון מסוגו לשרטט קווי מיתאר להיסטוריה חזותית של הכיבוש. מדובר בתערוכה היסטורית, בקנה מידה מוזיאלי הן מבחינת היקפה והן מבחינת המחקר שקדם לה. דימויים רבים מאלה שיוצגו משני העשורים הראשונים של הכיבוש טרם הוצגו ועדין לא נשזרו בנרטיב היסטורי המתחקה אחר הפרוייקט הלאומי המרכזי של מדינת ישראל בעשורים האחרונים.
התצלומים שנאספו מן השנים הראשונות של הכיבוש נותנים ביטוי למורכבותה של השליטה הישראלית בשטחים וצובעים מחדש את התצלומים המוכרים יותר מן השנים האחרונות. בניגוד לתמונה "החזותית" הרווחת המזהה את ההתנגדות הפלסטינית לכיבוש ואת ההסלמה בכוח שהופעל לדיכוי ההתנגדות עם האינתיפאדה הראשונה, התערוכה משרטטת תמונה מורכבת יותר. היא מעמידה אלה לצד אלה דיוקנאות סטודיו של לוחמות ולוחמים פלסטיניים ממחנות הפליטים בירדן, תצלומים טיפוסיים מאלבומי הנצחון, שיש בהם עקבות להרס ול"גילוח" של כפרים ושכונות פלסטינים, תצלומי הפגנות נגד הכיבוש משנת 1969, תצלומים מן השנים הראשונות המראים העסקה נצלנית של ילדים, אלימות כלפי פועלים פלסטינים בתוך הקו הירוק, וסימנים ראשונים למשטר התנועה שהתפתח מאוחר יותר.
מקבץ התמונות מן השנתיים הראשונות מגלה כיצד פעלו ההנהגה הפוליטית והצבאית מן ההתחלה לתרגום הניצחון הצבאי לזירה האזרחית החדשה שנוצרה בשטחים שנכבשו (מעצרים, חקירות או פלישות לבתים). אולם היא ביקשה לעשות זאת מבלי לשלם את המחיר הכרוך בניצחון כזה – הפיכת כלל הפלסטינים לאזרחי המדינה, והותירה אותם כנתינים משוללי זכויות. החתירה של ישראל לשימור הנצחון בלי לאזרח את הפלסטינים שמטה את הקרקע תחת היומרה שלה להכריע גם את הזירה האזרחית בנצחון ולמעשה שימרה את הכיבוש כמצב לא מוכרע. במצב החדש הזה ציפתה המדינה מן הפלסטינים הכבושים שישרתו אותה ויגלו כלפיה נאמנות למרות שהם אינם אזרחיה. ציפיה זו הובילה לדיכוי אלים של ההתנגדות הפלסטינית ואף יצרה את הייצוג הרווח של הדיכוי הזה כפועל יוצא של התנהגותם (קרי התנגדותם) של הפלסטינים. הפלסטינים מצידם, חתרו לא רק למנוע את הנצחת מצב ה"ניצחון" בשטחים, אלא גם לערער על הנצחון שהושג ב- 1948 והוביל לגירושם מאדמותיהם. התנגדות הפלסטינים לכיבוש החלה מיד אחרי המלחמה, ובחלקה המשיכה את ההתנגדות הפלסטינית לתוצאות מלחמת 48, שצמחה במחנות הפליטים בירדן ובלבנון וריחפה כרוח רפאים מעל הכיבוש של 67.

הדימויים מציגים את חיי היומיום של הפלסטינים הנתונים בשליטתה של מדינת ישראל הפוגעת בעקביות בזכויותיהם לחירות, לפרטיות, להתאגדות פוליטית, לחופש תנועה, למגורים, לחיי משפחה, לפרנסה, לקנין, לחינוך. הפגיעה בזכויותיהם אלה התחילה כבר בשנה הראשונה של הכיבוש באמצעות הריסת בתים ומחיקת סביבות מגורים, מעצרים המוניים, מניעת מידע על העצורים ומהעצורים, חיפושים גופניים בפומבי, פגיעה גופנית, קשירת עיניים וידים, מניעת, שיבוש ופגיעה בתשתיות, עיכובים אינסופיים, נישול מאדמות ומרכוש, שלילת אזרחות, התעלמות מקיומם ופלישה לחייהם.
כל המעשים האלה הם מעשי מדינה. מעשה מדינה היא דוקטרינה משפטית המעניקה חסינות לאנשים הנשלחים על ידי מדינתם לבצע מעשים שבתנאים אחרים היו מוגדרים כפשעים. אילו המעשים הנראים בתצלומים המוצגים בתערוכה לא היו מעשה מדינה, היה כל אחד מן התצלומים האלה יכול לשמש כראייה במשפטיהם של האנשים שביצעו את המעשים המתועדים.
התערוכה הנה בעלת אופי ארכיוני ומוצגים בה מאות תצלומים ממקורות שונים הממויינים הן לפי חתך כרונולוגי והן לפי חתך נושאי. התצלומים המוצגים אינם איור לכרוניקה מוכרת של אירועים מרכזיים בתולדות הכיבוש אלא נסיון לספר היסטוריה מתוך התצלומים עצמם. התערוכה מעלה שאלות כמו מה היו השטחים לפני שנעשו "השטחים" או איך הפכו למקום של הפקר? ממתי הסבה השליטה בשטחים סבל לאוכלוסיה הנשלטת? מדוע אי אפשר היה לראות את הזוועה הגלויה לעין שחולל הכיבוש? מדוע קו הרכבת אשקלון עזה נחנך באישון לילה ונסגר כעבור יומיים של פעילות?מדוע הפכו שווקי עבדים וילדים עובדים לנוף טבעי במרכזי הערים בישראל? מהו סף הסבל של הנכבש ומהו גבול ההתעמרות של הכובש? מתי החלו הפלסטינים לראות בצילום בית משפט אלטרנטיבי לבטא בו את הקובלנה שלהם? מדוע אלימות כנגד פלסטינים שנראתה במרחב הציבורי בישראל לא עוררה מחאה אזרחית?

 

נא מלא/י פרטיך, ונחזור אליך בהקדם

לימודים מלאים
קורסי ערב