גלריית מנשר
כניסת סטודנטים
03-6887090

הכאב שאחרי: תמר ניסים, טל ניסים

שתי תערוכות יחיד : עבודות: 2007-2010

טל ניסים (בוגר 'מנשר') עובד בפורמטים מאוד גדולים, 180X120 ס"מ ועד 300X200 ס"מ , יוצא מ'נוף ישראלי' לכאורה ומנסה לקחת את הצופה למקום שאחרי. הצילומים חדים ומדויקים, מלאים בפרטים ריאליסטים, ואף מטופלים בפוטושופ עדין ומתוחכם בלתי נראה ובלתי מודגש שלא בא להכריז על קיומו מנסים בעצם להנכיח את השארית, הנמוג, הארעי – ענן אבק, עשן מדורה, שחור השריפה, שוק בן יום .כשמאחורי הטיפול האובייקטיבי, טכני לכאורה, מסתתרת חרדה.

תמר נסים מציגה עבודות וידאו על מסכים. עבודותיה הן פעולה שנעשית במרחב אישי מאוד, פעולה שבאה מכאב, גורמת לכאב. הניגוד בין דמות האישה המהוגנת, הלא צעירה – לבין מעשיה :נעיצת סיכות בידה, הצמדת כוס תה רותח לחזה, מעיכת בקבוק פלסטיק בין רגליה בתחתונים חשופות וכו' מעלה פעילות אמנותית מדויקת וגילוי לב מפתיע של כאב פנימי. תמר נסים למדה במדרשה ובמנשר. מופיעה גם במסגרת בימת מייצג.

הכאב

"הטקסיות הנאורוטית מורכבת ממעשים קטנים: תוספות, הגבלות, תקנות - המתממשות בפעולות מסוימות של חיי היומיום, באופן אחיד בכל עת, או בשינוים קבועים." (פרויד,פעולות כפייתיות וטקסים דתיים,1907). פרויד מתייחס לפעילות כפייתית כפעילות מלוזינית.

בתולת הים מלוזינה היא גיבורת אגדה צרפתית מימי הביניים. האגדה מספרת כי נישאה לרוזן ריימונד, בתנאי שלא יעקוב אחריה בימי ראשון. פעם המרה הרוזן את פיה, ומצא אותה באמבט וגילה כי גופה מסתיים בסנפיר במקום בצמד רגליים. הרוזן גירש אותה מעליו. בציורים מימי הביניים מתואר הרוזן צופה באישה המתרחצת דרך חור המנעול, פולש לתחומה הפרטי, חושף את סודה, ומפר את והאינטימיות שלה.
בעבודות הוידיאו המצלמה היא העוקבת, כמו עין, דרך חור המנעול אחר הפעולות האישיות והאינטימיות.

פרויד מוסיף ואומר כי הפעילות הכפייתית היא טקסית. הדבר נועד להדיפת הפיתוי מצד אחד, וכאמצעי הגנה מפני האסון הצפוי הכרוך בהתמודדות עם התוכן המזין את הנוירוזה.
"את אופייה המוזר והמבזה של נוירוזת הכפייתיות זיהינו בהצטרפותם של הטקסים לכדי פעולות קטנות של חיי היומיום, וכן בהענקת ביטוי לטקסים במסגרת תקנות והגבלות מגוחכות".

הפעולות הכפייתיות שמוצגות בעבודות הווידיאו הן טקסיות ועוסקות בכאב ובבזות, ומבטאות נוירוזה נשית שמקורותיה הן בתפקוד הנשי היומיומי והנורמטיבי לכאורה.
"שיאה של הבזות היא הלידה", טוענת ז'וליה קריסטבה ( קריסטבה,כוחות האימה,1980), "... אימה לראות בשעריו הבלתי אפשריים של הבלתי ניתן לראיה, קרי גוף האם... סצנת הלידה, גילוי עריות במהופך, זהות מקולפת מעורה. הלידה: פסגת הטבח והחיים, הנקודה הקריטית של ההיסוס( פנים חוץ/, אני / אחר, חיים/ מוות), אימה ויופי, מיניות ושלילה ברוטאלית של המיני."
בעבודות המוצגות ישנה התייחסות לפנים וחוץ פרטיות וחשיפה, תכנים פוליטיים ואישיים. הגוף מקוטע ומפורק על ידי המצלמה לחלקיו לפי הפונקציונאליות שלהם.

"המנגינה האחרת, אותה מוזיקה דקה בוקעת לפתע ומצטללת לפתע בקול רם וברור היא תמיד הייתה שם, במרכז הבמה, ממתינה לרגע השחרור משבי השתיקה" כותב דורי לאוב ( שושנה פלמן ודורי לאוב, 'עדות') על ההבנה אשר מתרחשת כאשר הוא שומע עדויות של קורבנות טראומה. "בעדות, ידע אינו פשוט נתון עובדתי המדוקלם על ידי המעיד, אלא התגלות אמיתית, אירוע בזכות עצמו, אירוע של ידיעה"

לעבודות הוידיאו המוצגות כאן יש תוקף של עדות. כל העבודות מצולמות ב- One shot, ומציעות עקבות של פעולות ברצף הזמן. העקבות מוסרות סיפור אותנטי - תלוי בזמן שבו ניתנת העדות.

תמר נסים

שאחרי

'הנוף הישראלי' מנסה לקחת את הצופה למקום שאחרי.
הצילומים החדים והמדויקים, המלאים בפרטים ריאליסטים, מורכבים מדימוי נוף בסיסי ואלמנטים נוספים הלקוחים מפריימים אחרים, תפורים ביד אמן עדינה ומתוחכמת, בתפרים בלתי נראים ובלתי מורגשים - לא מנסים להכריז על קיומם, אלא רק להכריז על השארית, על הצילום הגדול, על תחליף המציאות המתנדנדת בין האמיתית ללא אמיתית, בין העכשווית לבין המתמקדת בשאריות של מה שהיה, מה יכול היה להיות.

הנמוג הוא ארעי - ענן אבק ועפר, עשן מדורה, שחור השריפה, שוק בן יום.

מאחורי הטיפול האובייקטיבי, טכני לכאורה, מסתתרת חרדה: האם ענן האבק אמיתי או מיוחד, האם יכול להיות פיצוץ כל כך חזק, האם השוק הוא אתני או אותנטי, האם הוא משחית את הנוף והסדר הציבורי או שראוי לשמר אותו, האם המדורות הם שארית של חגיגה או מתכון להרס, האם העשן מעיד על טובה, והאם אתר קרוונים - של עולים מאתיופיה או מתנחלים כלשהם - מעיד על רוח טובה או שראוי היה שישרף.

הגודל של הצילומים מתכוון לטעון שאינם תמונה של מציאות אלא תחליף ממש, לא סרט תלת מימד אמנם, אבל עושר של פרטים המנסה להטיח אותך מהגלריה אל המקום. אבל האם קיים מקום כזה, או שהעשן התפזר כבר, העפר שקע ונותרה רק אשליית האמן המתעתע בצופה.

עודד ידעיה

שיח גלריה: שני, 13.9.10, 18:00, אודיטוריום מנשר

פתיחה : יום חמישי, 26.8.10 בשעה 19:30 נעילה: 2.10.2010

נא מלא/י פרטיך, ונחזור אליך בהקדם

לימודים מלאים
קורסי ערב