גלריית מנשר
כניסת סטודנטים
03-6887090

זמן תגובה

מציגים : גיא אביטל, טליה ישראלי וגבריאלה קליין

 

*זמן תגובה הוא פרק הזמן שלוקח לאדם להגיב לגירוי פתאומי או מידע
*זמן תגובה הוא פרק הזמן העובר מרגע קליטת גירוי ועד סיום ביצוע תגובה; מדד המייצג הבחנה,
תהליך בחירה ותגובה
*מהירות זמן התגובה מושפעת מפרמטרים קבועים ומשתנים כמו: ערנות, קשב, תפיסה
ומוטיבציה

גיא אביטל, טליה ישראלי וגבריאלה קליין מתמודדים עם ההווה, נושאים עיניהם אל העבר ויוצרים את העתיד.
הם מתייחסים אל העבר – להיסטוריה של תולדות האמנות – לא כאל אמת אבסולוטית שאין להטיל בה ספק, אלא כאל מקור לידע, למידה, השראה, השפעה, אמונה, כוח ואהבה. האינטרפרטציות העכשוויות למקורות ההשראה מן העבר מעצבות את הציור העכשווי מחדש.

במציאות שבה השפה החזותית והאינטימית מתווכות על ידי המחשב, הטלפון הנייד, פייסבוק, יוטיוב והבלוג, מתמודד המדיום הציורי עם סוגיות מורכבות, מודע לחולשותיו וליתרונותיו על פני האחרים.
אנחנו חיים בזמן תגובה מהיר, אינסטנט. ההתבוננות שלנו חיצונית, הבזקית, שטחית ואילו התוכן- העומק, התהליך, הדרך – חשיבותם פוחתת. הצופה העכשווי מצפה לספקטקל (spectacle), לחוויה בלתי אמצעית, לרעש, לפירוטכניקה מושקעת, להפקה נוצצת ומלאת הפתעות. הציור מצדו אינו שותף לשינוי הזה, הוא נשאר נאמן לעצמו, למסורת, למצע, לחשיבה דרך חומר, צורה וסגנון.
הציור הוא פעולה תיאורית ופואטית, ההתבוננות בו אינה מתמקדת אך ורק בנושא היצירה, עליה להתייחס גם לטכניקה של הציור ולשאלות הפורמליסטיות העולות מתוכו. אביטל, ישראלי וקליין מנסחים בציוריהם תחביר מרתק בין הקונקרטי והמופשט. המפגש הזה ייחודי לציור ולו בגלל הקושי לבטא בו זמנית את המופשט והקונקרטי במילים. הצטלבות זו מחדדת את המתח בציור בין המוכר לזר, את המקום בו האילוזיה הופכת לדימוי ומשם לאובייקט קונקרטי.

המדיום הציורי מתקיים ב-'זמן תגובה' שונה, בלתי אחיד. גם הציורים המוצגים בתערוכה אינם נאמנים לזמן אחד מובהק או לנרטיב, אלא מדלגים בין הזמנים, מזגזגים בין זמן רציונאלי, ליניארי לבין זמן פנימי, מופשט. לחיים יש עוצמה, אפשר להרגיש אותם בכל מקום. את האנרגיה הזו, הבלתי נראית, מנסים האמנים לתפוס ולשמר בציור. המרחק בין תפיסת המציאות האובייקטיבית לבין הפרשנויות הסובייקטיביות שהאמנים נותנים לה הוא זמן התגובה של האמן.
ציור מחייב זמן תגובה איטי, אי אפשר להבין את המשמעויות הגלומות בו ברפרוף חטוף על פני השטח או מהתבוננות במונחים של "פה" ו"שם". התווך שבין הקלט (input) ובין התוצר (הפלט)(output) הוא ליבת היצירה - תהליך החשיבה והעיבוד, הפער בין הקנבס הלבן, הריק, לבין היצירה השלמה, המוגמרת.

זמן הוא משאב יקר, העולם משתנה במהירות ואיתו גם קצב השינוי, החיים ותפיסת הזמן. נדמה שהסרנו אל כל מחסומי המרחק, שאנחנו מנהלים אינטראקציות חובקות עולם ועדיין אין לנו את היכולת להתייחס לשינוי הזה, להבין אותו ולהתמודד עמו.
הזמן נע בכיוון אחד, קדימה, לשם מכוונות הציפיות, התקוות והיעדים שלנו. העתיד מעסיק, מטריד ומרתק אותנו במידה רבה, אבל קשה לנו להפסיק מלהסתכל אחורה, להתרפק על העבר בנוסטלגיה ולחשוב שאז היה פשוט יותר. בתוך השינויים המהירים הללו, יש ללמוד להאט ולהשתהות ב-'כאן ועכשיו', להבין אותו דרך החשיבה (אינטלקט), החושים ומה שהעיניים רואות. ההתבוננות מצריכה התקרבות והתרחקות, כניסה פנימה ויציאה החוצה.

הציורים בתערוכה מחברים בין חומרים ודימויים פשוטים ויומיומיים שנלקחו מסביבתם המיידית ומהם בונים האמנים עולם קטן – עולם שנון ודחוס בעל נוכחות פיזית של ממש. היחס של האמנים לציור ואל המכניזם הפנימי שמניע אותו מתאפיין בדיאלקטיקה שבין החלקים לשלם, בין השכלתני לאינטואיטיבי, בין המופשט למוחשי, בין הרפטטיבי לחד-פעמי, בין המתוכנן לאקראי, בין צמצום צורני לבין עודף צבעים, שכבות או טקסטורות.

שלושת האמנים קנאים לציור ומתעקשים בחירוף על דרכם הייחודית, תופסים חוסר וודאות כאלמנט משחרר,שומרים מרחק ממושגים כמו נרטיב, שפה אחת או שיטתיות וחושבים באמצעות חומר, דימוי צורה וערכים אסתטיים. התוצאה היא הכלאה מעניינת ומוזרה בין ציור פיגורטיבי, ריאליסטי, פורמאליסטי, אבסטרקטי ואקספרסיבי.

טלי בן נון


אוצרת: טלי בן נון

פתיחה : יום שישי, 8.10.10 בשעה 12:00
נעילה : יום שישי, 12.11.10

 

נא מלא/י פרטיך, ונחזור אליך בהקדם

לימודים מלאים
קורסי ערב