גלריית מנשר
כניסת סטודנטים
03-6887090

עזה ורוג'ום

תערוכה משותפת - ניר כפרי ולירז פאנק
אוצר: עודד ידעיה

לירז פאנק חזרה מכפר הרוס מאז 48. היא אספה דימויים של בתים הרוסים, נוף. אבל רוחות הרפאים של האבנים הנטושות הובילו אותה לעבודה של פירוק הדימוי. זהו פירוק נוסף על פירוק המציאות של המצלמה, פירוק הבתים של המלחמה וההרס שעשה הזמן.מאה אבנים בודדו מתוך הצילומים וסודרו כמו מוצג ארכיאולוגי - לפי גודל, צורה, צבע וטקסטורה. הן מונחות כעת על מצע שחור, ומציעות את עצמן לניתוח, מאפשרות מבט ראשון של חקירה מדעית קרה, מנותקת ומנוכרת, איסוף מסודר של רשמים, של סימנים, צריבות, צורות.אבל פאנק אינה יכולה להישאר עם המבט והריחוק הזה, אינה יכולה שלא לראות את אוסף האבנים המקרי כפסולת תרבות, סמל לכיבוש, זיכרון למקרא, ולכן היא אינה מסתפקת בפעולת הפירוק וההנכחה אלא מרכיבה מהאבנים צורות, שגם עליהן אפשר לומר במבט ראשון - מופשטות, אסתטיות, מקיימות דיון בפיסול עכשווי, אבל בעיני לירז פאנק זוהי עבודה עברית חדשה על תלישות, ציפה בחלל, בניית מצבות, טוטמים; ובעצם פעולה של העלאת שאלות על מוסר, תלישות, הישרדות, זיקה לארץ אבות, אפשרות של שיבה.

ניר כפרי חזר מעזה של אחרי עופרת יצוקה עם מאות צילומי מצב - ערב רב של מראות הרס לצד אנשים חיים - קירות מנוקבים, תקרות קורסות, פסולת מתגוללת, שלוליות; ולצידם, ילדים משחקים ורבים ביניהם, רובים אמיתיים ורובי צעצוע, רועת צאן, דקלים, סוסים, חמורים, חתול משוגע ואפילו אנשים מבלים על שפת הים.ניר כפרי לא יוצא בסדרה הזו מהרכב. הוא חולף על פני המראות מוגן, ממסגר וממוסגר, חומק מעימות ואימות, לא מנסה לטעון לאומץ-הקרבה-קירבה, אלא לריחוק-פחד-הסטה. המבט של כפרי מזכיר את סדרת ניו יורק מחלון האוטובוס של רוברט פרנק - המבט חולף, מקוטע, מנוכר - קורה שם משהו חזק בחוץ, אבל הצלם חווה אותו מאחורי מסכה, דרך מסגרת בתוך מסגרת, חומר רגיש בתוך מגננות של מתכת, המופעל על ידי רגישות אנושית פשוטה המובלטת ומבודדת על ידי האור - מה שגלוי באור לעומת מה שחבוי בצל הממסגר.הצילום במקרה הזה מגיע אחרי 'רעש האדמה'. זה בפירוש לא הרגע המכריע, אלא הרגע שאחרי - הרגע שלכאורה מתנהלת בו שיגרה, אלא שהעבר המבצבץ בין מצבי השגרה האלו, משדר אי שקט גדול.

 

ניר כפרי

נא מלא/י פרטיך, ונחזור אליך בהקדם

לימודים מלאים
קורסי ערב