ארועים שהיו

יום שישי 6.7. בשעה 11:30
 
השינה מדי לילה על יריעות קרטון דקיקות, היתה העילה לשביתת רעב בבתי הכלא בשטחים. כעבור מספר ימי שביתה, כמה מן האסירים הואכלו בכפייה והגיעו לבית חולים במצב קשה. שנים מהם מתו באותו לילה ואסיר נוסף מת למחרת. שר הפנים (שהיה אחראי על בתי הסוהר), הכחיש את פרטי הפרשה שזכו לפרסום על ידי יוסף אלגזי, (שהיה אז מזכיר הליגה לזכויות אדם). לימים, כשחיפש משהו אחר בארכיון של סוכנות סיגמא, הוא מצא את התמונה הזו המתעדת שאלו אכן היו תנאי המגורים של האסירים אותה תקופה.
 
האני עיסאווי, 54,  היה אחד ממנהיגי השטח הבולטים של השמאל הפלסטיני בשטחים. הוא ריצה מאסר של עשר שנים (1970-1980). בשל כוחה של תנועת האסירים הפוליטיים בשלהי שנות השבעים, המימסד הבטחוני החליט לבנות כלא מיוחד בנפחא שבנגב ולרכז בו את כל המנהיגים. עיסאווי היה בין האסירים שהועברו לכלא הנידח. ב14- ביולי (יום נפילת הבסטיליה), כל אסירי נפחא פתחו בשביתת רעב שנמשכה 33 יום. במהלך השביתה מתו שני אסירים בשל האכלה כפויה באמצעות זונדה שנכנסה לראות. עלי ג'עפרי מת ביום התשיעי לשביתה וראסם חלוואה מת ביום העשירי. האסיר איסחאק מרארה מת כעבור שנה וחצי בביה"ח איכילוב בשל סיבוכים בראות שנבעו מההאכלה הכפויה. עיסאווי, היה סמוך מאד לשחרורו בזמן השביתה, אך לא היה מוכן להפריד את עצמו מחבריו. לאחר 11 יום הוא הועבר לבית החולים בכלא רמלה שם המשיך בשביתה עד קיצה. הוא שקל 45 קילו בסיומה.
בינואר 88, סמוך לפרוץ האינתיפאדה עיסאווי נעצר במעצר מנהלי לששה חודשים. באוקטובר 89 הוא נעצר שוב ועבר חודש של חקירה, בסיומה הוא נשפט למעצר מנהלי של ששה חודשים נוספים.