התערוכה דקה דומיה, שמורכבת מעבודות וידאו ושתי עבודות קיר, עוסקת בזיכרון קולקטיבי בחברה הישראלית תוך התמקדות בפרקטיקות ובסמלים השונים המבנים את טקסי הזיכרון כגון: צפירה, מדבקות 'יזכור', שירי זיכרון, מיתוסים של גבורה ועוד. העבודות מטפלות בנושא בצורה רחבה שנפרשת גם לעבר המציאות הפוליטית ומכילה בין היתר אלמנטים של השכחה ומחיקה.
טקסי זיכרון מאגדים בתוכם את הזיכרון הפרטי והזיכרון הקולקטיבי. אלמנט זה נוכח הן תוכנית הן ויזואלית במיצב הוידאו "דקה דומיה" המתעד ראיונות עם אנשים המספרים למצלמה מה הם חושבים בזמן הצפירה. מתוך עדויותיהם עולה טשטוש הגבולות בין הזיכרון האישי לבין הזיכרון הקולקטיבי המושרש כבר בילדותם. יתרה מזאת, עמידתם הפרונטאלית ברגע מתן העדות מרמזת על האופן בו אנשים מתגייסים מיידית בגופם נוכח מעמד זה. אלמנט זה משתקף גם בעבודות אחרות כגון "שיר מלחמה" ו"מעוף הדבורה" בהן מתבטאת ההפנמה העמוקה, המודעת והלא מודעת, הגופנית וההתנהגותית של הקודים הקשורים לטקסים. צד נוסף של הבניית הזיכרון שהוא חלק בלתי נפרד ממנו ומתקיים במקביל הוא השכחה ומחיקה. בחלק מהעבודות נוכח הדבר בצורה סמויה יותר ובחלק בצורה גלויה יותר.
השפה הדוקומנטארית חוזרת לאורך כל העבודות באופנים שונים ומלווה אותן, מצילומים שלקוחים מארכיון 'בצלם'*, דרך תיעוד טקסי זיכרון בבתי ספר תיכוניים ועד ויזואליה המחקה צילומי עדויות. אספקט נוסף החוזר בעבודות הוא השימוש בניואנסים היוצרים הפרעות המפרות את חווית הזיכרון כפי שהיא נתפסת.
התערוכה מתקיימת בסיוע המחלקה לאמנויות בשיתוף עם קרן רבינוביץ' לאמנויות.
רוני להב והיידי מוטולה סיימו בהצטיינות לימודי צילום ב'מנשר לאמנות' בשנת 2007.
זוהי תערוכתן המשותפת הראשונה.
