דוגמניות ופילוסופים גרמנים
תערוכת יחיד של איתי קמינר
תערוכתו של איתי קמינר מפגישה שני נושאים ציוריים: דוגמניות ופילוסופים גרמנים. סדרת הציורים בגדלים משתנים מציגה פורטרטים של פילוסופים דוגמת הידיגר, שילינג והגל לצד דוגמניות. את שניהם מצייר איתי, כמו את ציורי הכלבים שהציג במדרשה (2004), מתוך תמונות עיתון או תמונות שהוריד מהאינטרנט והדפיס: כלומר, מתוך 'מקור' משועתק, משני, מוקטן, וגס בפרטיו. אלו אכן עומדים ביחס לעבודת הציור של קמינר כמקורות, כמקומות שבהן מוצג הדבר עצמו, הדימוי, ללא תוספות מיותרות. כך עולה השאלה, מהי פעולת הציור של איתי? עבודת יִיתור, עבודת ניואנסים, עבודת סִיגנוּן (ולא סגנוֹן).
לכאורה עומדים נושאי הציור משני צידי המתרס של מחשבת הדימוי: מחד אלו שהן רק דימוי ומנגד אלו שהם רק תוכן; משחקיות נהנתנית לעומת רצינות תהומית; פיתוי חושני לעומת חוּמרה מחשבתית; בקיצור, נשים (יפות) לעומת גברים (כעורים).
פעולת ההתקשטות של הציור היא פעולה ספציפית הנובעת מהרגשה שדבר מה נוסף נחוץ, ושכך צריך להיות. במובן זה הקישוט קשור רגש של אחריות שקשור בטעם. אך ההכרחיות של הקישוט היא מזן מיוחד שכן היא לעולם אינה א-פריורית אלא תמיד לאחר מעשה, אפוסטריורית, תמיד ביחס לדימוי ספציפי. הקישוט בציור, או שמא הציור כקישוט, הוא מה שהכרחי ללא מהות: יש לו מבנה של טענה אנליטית-אפוסטריורית. (ודי בטענה זו בכדי להציב את הפילוסופים הגרמנים, שגדלו על תורת אביהם קאנט והאפשרות שהוא חשף עם הטענה הסינתטית-אפריורית, בקרב הדוגמניות; כלומר, במבוכה.) הדוגמניות והפילוסופים הגרמנים עוזרים לאיתי קמינר לנסח עקרון א-פריורי של הציור העכשווי: תכלית ללא תכליתיות.
אוצר: חיים דעואל לוסקי
