התערוכה הנוכחית של אבי גנור, מבוססת על עבודות קודמות מתוך הארכיון של גנור ובנויה מארבעה צירי זמן פרטי אשר מתוכם הוא מתבונן בעולם. אין הכוונה לזמן אישי או עצמי אלא על זמן המבט – לאן הוא מופנה, מה רואים, ואיך הוא מתפתח מהתבוננות של מבט חד ועד לסיפור - טקסט המדובב את היחס בין בדיה למציאות.
רוב העבודות עוסקות ביחסי סימול-סימון, תהליך מעודן שבו הופך המבט למושג, לחלק מתהליכי ההפעלה והפעולה של הסימנים בחוץ החברתי-פוליטי-אורבני, מרחבים שאינם נשלטים אלא שולטים בתודעה. התערוכה של אבי גנור, שלא הציג מתוך בחירה תערוכת יחיד מזה זמן, אינה מתכוונת דווקא אל העכשווי או אל המקומי, אל הפוליטי או אל הראוי לזמנו. היא מראה כי הדימוי של צילום מהווה ומייצר את הזמן שלו, את זמן התצוגה שאינו קשור לשום זמן אחר מאשר לרגע בו המתבונן מוכן לבוא לקראתו, להיות שם עבורו.העבודה האחת החדשה בתערוכה היא מתוך קבוצת העבודות
RealityTrauma
.שתוצג במהלך 2010
