בביצוע תלמידות שנה א' במחלקה לתיאטרון :
גנות מור, דולב שירן, דיארי רעות, דינור שירן, חכימי נויה, טקה רקיע, ימין יפית, ליפשטיין קארן, מועלם בר, מקונן מלפיה, פיש רעות, צלאל מור.
ערב המורכב מיצירותיהם של סמואל בקט, ז'ורז' פרק וחנוך לוין.
לקט קטעים קומיים-אבסורדיים, הסובבים סביב ציר מרכזי אחד: הכרוניקה הידועה מראש, של הטקסים החזרתיים, הסיזיפיים, הבירוקרטים ונטולי ההשראה של חיינו.
תיאטרון פיזי-פילוסופי המשלב תנועה וטקסט במרחב.
שני הליצנים הבקטיאנים, נולדים מתוך שקי פלסטיק אל עוד יום מונוטוני, בשגרת חייהם. כשהם זזים מצד של הבמה אל צידה השני, הם נעים למעשה, בתוך מעגל אינסופי ובעצם לא מגיעים לשום מקום.
הפקידה האפרורית, מתוך 'העלאה במשכורת' לז'ורז' פרק, נעה אף היא במסלול שאף פעם לא מגיע לקיצו- לכודה בתוך לוגריתמים מתמטי, בחישובים אינסופיים לסיכויה (הקלושים) לזכות בהעלאה במשכורת. בדרכה למנהל המחלקה שלה צצות מולה כל אותן אפשרויות המארגנות את חייה בין תקווה לייאוש, בין בקשת העלאה במשכורת הנכספת ובין חזרה בבושת פנים ובידיים ריקות לשולחן העבודה שלה.
קטעים מתוך "העלאה במשכורת" מההופעה בתאטרון ביפו:
קטע ראשון קטע שני קטע שלישי
שלושת הנשים ממחזהו של בקט 'הלוך ושוב', יושבות זו לצד זו במקום וזמן לא ידועים, בתפר שבין ילדות וזקנה. כל אחת, בתורה, יוצאת לעבר החוצבמה, הלא-ידוע וחוזרת כעבור זמן מה. בינתיים, השתיים האחרות מסתודדות ביניהם אודותיה. קשר השתיקה, חוזר על עצמו שוב ושוב, במעין לופ אינסופי.
קטע מתוך "
הלוך ושוב" מההופעה בתאטרון ביפו
במערכון הקומי של לוין 'כובע שהופך לסל', נפגשים שני מכרים ותיקים. לאחד מהם, יש כובע שהופך לסל. 'אין עוד אחד כזה', מכיוון שהכובע התקבל במתנה, ממכר ערירי, שחי בסוף אוסטרליה ומת. הכובע הנחשק, מתגלגל למשל קומי-טרגי על החיים השאננים והיפים, שהיו יכולים להיות לכל אחד מאיתנו, בחווה פסטורלית באוסטרליה. עם אוסטרלי. חופשיים מדאגות.
בימאית: דפנה קרון
ייעוץ אמנותי: מיכל בעדני בן-שישו
