גאנדי /   אבנר הנמן                                                
הגעתי לאוניברסיטה במונית מנמל התעופה. חיפשתי, גדוש במזוודות, את המעונות. בניין 16 א', כאן צריך להיות החדר שלי. המעלית הייתה מקולקלת ועליתי במדרגות לקומה שלישית. צעיר גלוח ראש פתח לי את הדלת והציע לי לעזור להעלות את שאר במזוודות לדירה. הנחתי את המזוודה על הרצפה וירדתי בחזרה למטה. משהו בעיצוב שם צרם לי ותהיתי על קודקודו. כשסיימנו להכניס את כל המזוודות הבחנתי שהחדר עמוס בדגלים ענקיים של גרמניה הנאצית ובתמונות של היטלר.
"אתה נראה עמום", אמר לי בצעיר שהציג את עצמו כ-יאן. "אולי אני אכין לך ולי שוקו חם, זו המומחיות של הבית. אני הסכמתי ובחנתי את החדר. יאן הצביע על ארון שבו אוכל לשים את חפציי. פרקתי שם את כל הבגדים שלי, ספרים של פול אוסטר, דיסקים של מוזיקה. הייתי זקוק למחשב לפ-טופ ויאן הבטיח לי שדבר ראשון בבוקר הוא ייקח אותי לחנות מחשבים.
"יש לי אוסף מדהים של כל הפרקים של סיינפלד", אמרתי לו "בוא נמקם אותו, אנחנו עוד נחגוג כאן".
"קסטות של סיינפלד ?"
"כן, קסטות של סיינפלד".
"תשמע", אמר לי יאן, "לא נעים לי להגיד לך, אבל אני לא בקטע של.. אה.. של יהודים".
"אני גאה לבשר לך שאני יהודי חם".
"אני מצטער",
"אתה לא צריך להתבייש, זה דווקא טוב שפרסת את הקלפים על השולחן, רק ככה זה יעבוד".
"לא", הוא אמר בתקיפות, "אני מצטער, אני פשוט לא יכול לגור באותו חדר עם יהודי".
"אין בעיה", אמרתי ליאן, "מחר בבוקר אנחנו הולכים למזכירות המעונות ומבקשים שינוי שיבוץ. אבל אני אצטרך לישון כאן את הלילה".
"מקובל עליי".
"ואתה עדיין לוקח אותי לחנות מחשבים".
"כן, גבר".
השוקו היה מוכן, יאן הגיש אותו עם ביסקוויטים.
"אז איך נכנסת לקטע הזה ?"
"לקטע של מה ?"
"אתה יודע, כל הדגלים וזה".
"לפני בערך שנה הזמינו אותי לפגישה שלהם, "סטודנטים לבנים", אני בכלל לא הייתי בסצנה הזאת, אפילו יצאתי פעם עם בחורה שחורה. באתי מתוך סקרנות, אבל, איך אומרים, זה חלחל אליי. גזזתי את השיער. אני משתדל להתרחק מכל מה שיהודי, כמו בוב דילן ו"מחתרת הקטיפה".
"גם רינגו סטאר, מהביטלס".
"כן, אני יודע, גם רינגו סטאר".
"אז אתה הולך ומרביץ מכות לאנשים".
"לא, אני לא בקטע של אלימות, אני די מושפע מגאנדי".
"תגיד, לאיזו אגודה כדאי לי להצטרף".
"לך לאגודה הדמוקרטית, אתה רוצה שנשב בקפיטריה".
אז העברנו כמה שעות טובות בקפיטריה. ולמחרת פנינו לאחראי על המעונות והעבירו אותי לחדר אחר.

החוג לכתיבה ב"מנשר"  / אבנר הנמר  כתיבה שנה  ד            
החוג לכתיבה,
בית הספר "מנשר".
סוף אלפיים וחמש.
כדור הרגעה.
גבינה לבנה.
אנריקה איגלסיאס.
Shut your fucking face
Uncle fucker
על הירח, נמרח
ריבת תות שדה.
תאכלו את הלב
שלי עם חומוס.
תכתבו על זה ספר
ותשלמו לי
תמלוגים. 
 
אלבום בולים  / אבנר הנמן  כתיבה שנה  ד
לכבוד פסח המתקרב ניקתה מארה, אם חד הורית המתפרנסת בדוחק מעבודות מזדמנות, את הבית שלה ביסודיות. כשהיא סידרה את הבוידם היא גילתה אלבום בולים קטן מעור עם ציור של יונה נושאת מכתב קטן. מארה חשבה שאולי זה שייך לדייר הקודם בבית, פרופסור לפילוסופיה שפרש לגמלאות. היא החליטה שלא תטלפן אליו ותספר לו על המציאה. מארה היא לא בנאדם רע, ובנסיבות אחרות היא הייתה מחזירה את האוסף, אבל הבן שלה, אואן, היה זקוק בדחיפות לניתוח יקר בארצות הברית והיא חשבה שכך היא תוכל לממן את הניתוח. היא הלכה למעריך בולים בחנות קטנה בשדרה צדדית. אחרי בדיקה מדוקדקת קבע המעריך שהאלבום הזה לא שווה כלום,
מארה יצאה לטיול בקרוואן שלה ברחבי הולנד, בתקווה שתמצא איזה מטומטם שיקנה את הבולים. היא עברה מעיירה לעיירה, אבל לא הצליחה למכור את הבולים. צוות סטודנטים החליט לעשות עליה סרט תיעודי לעבודת הגמר שלהם בבית ספר לקולנוע. הסרט זכה לשבחים רבים בפסטיבלים שונים באירופה ופרסם את מארה ואת סיפורה העגום.
אותו פרופסור שלו היו שייכים הבולים, היה בצוות השופטים של אחד הפסטיבלים וכך נחשף לאוסף האבוד שלו, ששכח ממנו שנים רבות. היה לבולים ערך סנטימנטלי בשבילו, כי הם היו שייכים לאחיו שנהרג בתאונת דרכים בצעירותו, בעת שערך טיול בקנדה. הוא יצא למסע על הווספה, ניסה להתחקות בעקבות הגנבת. אך לשווא, הפרופסור מת מהתקף לב בעת ששהה במלון סמוך מאוד לאיפה שהנחתה מארה את הקרוואן.
בסוף נפל למארה האסימון והיא הבינה שאם היא רוצה להשיג כסף מהר לניתוח, היא חייבת לעבוד במקצוע העתיק ביותר בעולם. מארה עבדה ברחובות אמסטרדם, חוסכת פרוטה לפרוטה. הניתוח לא הצליח והבן של מארה מת, מארה נשארה סתם זונה.
 
צביקה / אבנר הנמן  כתיבה שנה ד
בדרך חזרה מבית הספר תפסו אותי כמה נערים. הכרתי אחד מהם, צביקה, הוא אח של יעל, שאני יוצא איתה.
"מה נשמע, צביקה ?" שאלתי.
צביקה לא ענה. אחד החברים שלו, בריון מגודל, תפס בי חזק וצביקה הכה אותי בכל הגוף, נעזר במוט ברזל.
"מה אתם עושים ?" צעקתי והתחננתי שיניחו לי.
"רון, אם עוד פעם תעז לצאת עם אחותי, מה שהלך כאן זה פיקניק".
חזרתי הביתה פצוע וזב דם. אימא שלי שאלה אותי מה קורה, אבל אני העדפתי שלא לשתף אותה בזה. היא לקחה אותי לקופת חולים, שם חיטאו לי את הפצעים עם חומר שורף ואמרו לי שיש לי מזל גדול ושזה היה יכול להיות הרבה יותר גרוע.
כשחזרתי הביתה מקופת חולים התקשרתי ליעל. סיפרתי לה על מה שצביקה והחברים שלו עשו לי. יעל אמרה לי שהיא תדבר איתו ושכדאי שאני אנוח כמה שעות. הלכתי לחדר, נשכבתי על הספה ושמעתי את ניק קייב. שעה וחצי אחרי זה צלצלה אלי יעל ואמרה לי שאנחנו צריכים להיפרד.
"יעל", אמרתי "את אוהבת אותי. כל יום את אומרת שאת אוהבת אותי איזה שבע פעמים".
"זה לטובתך", אמרה לי יעל. "צביקה נשבע שהוא יהרוג אותך, אם הוא יראה אותך איתי עוד פעם".
יעל נתקה את השיחה. משהו נראה לי כאן מוזר. משהו חשוד כאן. החלטתי לשחק אותה בלש פרטי ולנסות לגלות מה שהולך כאן. באמצע הלילה התגנבתי לחצר של הבית שלה (הם גרים בקוטג'). הצמדתי את האוזן שלי לקיר שמאחוריו חדר השינה של יעל ושמעתי את יעל צועקת "צביקה, תפסיק, בבקשה". ואז הבנתי למה צביקה לא רוצה שאני אהיה בקשר איתה. הוא לא רוצה שהיא תהיה בקשר עם אף אחד, כי הוא מנצל אותה מינית. פתאום מעדתי על הרצפה. בחוסר תשומת לב התחלתי לצעוק. צביקה הבחין בזה. הוא יצא החוצה ותפס אותי. הוא היה בתחתונים. צביקה שלף סכין והחל לרדוף אחריי. התחלנו להתקוטט.הוא דקר אותי קלות בכתף. איכשהו הצלחתי למשוך מידו את הסכין. דקרתי בו את צביקה. הוא נפגע בלב והתמוטט. אני לא הבנתי למה יעל בכתה.

טרומפלדור / אבנר הנמן  כתיבה שנה ד
אם הייתי טרומפלדור, הייתי מתנהג אחרת לגמרי.
בכלל לא הייתי עולה ארצה, הייתי נוסע לנפאל
ועובד שם בחברה להפצת מוצרי בשר. הייתי חורש
את הערים מחנווני לחנווני בחריצות יתרה, ומצליח
לשכנע אותם לקנות עוד ועוד נקניקים מחורבנים.
ככה הייתי מתקדם בדרגות והופך לאחראי אזורי,
הייתי דוחק את באנו טקאו, שהיה כבר ארבע שנים
בעסק, והיו מפטרים אותו.
ככה הייתי עולה, עד שהייתי מגיע לדרגת סמנכ"ל
החברה, כבר היה לי קוטג' באחד הכפרים הגדולים,
שני ילדים וגמל ממוצא סורי, שהייתי נוהג בו כל יום
לעבודה.
יום אחד הייתי לוקח אותו לשוק, לקנות לאישה עגילים
מכסף טהור, מתנה לכבוד עשר שנות נישואין.
הייתי עומד על המקח עם המוכר הכושי, במשך עשרים
וחמש דקות, עד שהייתי מוריד את המחיר בשלושים
וחמישה אחוז.
אחר כך הייתי הולך לקנות פירות:
חמישה אגסים, ששה אפרסקים, שמונה תפוחים,
ארבעה שזיפים, שני אבטיחים, שלושה מלונים,
קילו תותים ודלעת אחת.
הייתי עוצר ואוכל צהרים במזללה בולגרית
ונוהג בחזרה הביתה. באחד הרמזורים עוצר
וקונה ורדים מילד רוסי.
כשהייתי מגיע הביתה, הייתי רואה קצת טלוויזיה
ואז נכנס לחדר השינה, שם הייתי רואה את אשתי
שוכבת עם באנו טקאו.
היינו מתווכחים שעות, בסוף הייתי לוקח מזוודה
ועוזב את הבית.
לפני שהייתי עולה לגמל, באנו טקאו היה מביט בי
ומחייך...

משקפיים / אבנר הנמן 
איש אחד עם זקן קטן ומעיל אדום, שכח את
המשקפיים שלו באוטובוס. בתחנה הבאה לקחתי
את המשקפיים שלו וירדתי, כשהתחלתי לרוץ
לכיוון שלו, הוא התחיל לברוח.
ככה אני רודף אחריו והוא בורח, דרך בית הספר
העירוני, דרך מועדון הריקודים של בנץ ודרך הנהר
הקטן. כשהגענו לרחוב הראשי, עצרה אותי זקנה
אחת ובקשה שאעזור לה לסחוב סלים, הדפתי אותה
מעלי בגסות והמשכתי במרדף אחר המזוקן.
אנחנו רצים דרך כל החנויות המפורסמות, בצהרים
היינו רעבים. עצרנו בוונדיס, הוא אכל צ'יזבורגר כפול
עם צ'יפס וקפה. אני אכלתי סנדוויץ' עוף, סלט כרוב
ופפסי. כשגמרנו לאכול שיחקנו שחמט, אני הייתי לבן,
סיימנו בפט.
כשיצאנו מהמזללה, הוא רץ לכיוון הכביש הבין עירוני.
באמצע הדרך מעדתי ונפלתי, עד שקמתי הוא צבר מרחק
משמעותי, אז לקחתי טרמפ מילד עם אופניים תמורת
חפיסת שוקולד, כשנגעתי באיש הוא היה חיוור, מבוהל
ורועד כולו.
התחלתי להסביר לו אבל הוא לא שמע כי היה אלטעזאכן,
הוא התחיל ללכת בצעדים איטיים ואני אחריו, פתאום
עברה מונית, הוא צעק "עצור" ונכנס, אני צעקתי "חכה"
ונכנסתי גם אני, ככה נסענו שעה וחצי בלי להחליף בינינו
מילה.
בסוף עצרנו ליד הדירה שלו, הוא עלה ואני דפקתי בדלת
בשקט והוא לא פתח, צלצלתי בפעמון ואין תשובה, התחלתי
לדפוק בקולי קולות עד שהשכנה צעקה עלי.
יצאתי משם, הלכתי לביתי שנמצא מרחק מטרים ספורים
מהמקום והתקשרתי ל"פלדלת", כעבור שלושת רבעי שעה
הגיע הפורץ. לקחתי אותו לדירה של המזוקן, הוא פרץ אותה.
נכנסתי למטבח, הכנתי כוס קפה עם שני סוכר בשבילי ותה
עם סוכרזית בשביל המזוקן. הלכתי לכיוון שנראה לי כמו
חדר השינה שלו. פתחתי את הדלת, הגופה שלו שכבה בתוך
שלולית דם, בידו מונח ברפיון קולט 45...

דוקטור שושן
גם אם אני ארצה, אני לא אצליח להסביר מה קורה לי.
ההצגה נגמרה, האחרון שיוצא שיכבה את האורות. אבל אם לא קשה להשאיר את מנורת הלילה דולקת.
על מי אני מבזבזת מלים? אנשים נכים, אנשים פגומים, חלומות, סיוטים ועוגת יום הולדת.
כן היה לי יום הולדת, לכולם כל שנה יש יום הולדת, אני משתדלת כמה שפחות.
שונאת ימי הולדת, שונאת את העמדות הפנים האלה, שונאת בלונים, שונאת מתנות, שונאת את כולכם ובעיקר שונאת את עצמי.
תמיד ביום ההולדת שלי יורד גשם, שוטף את הרחובות, זורם לו לתוך מערכת הביוב התל אביבית ומשם ישר לים, לי לא אכפת, שונאת ים.
שונאת את החול, שונאת את הצדפים, שונאת את מוכרי הארטיקים, שונאת את הגוף שלי חנוק בתוך בגד ים.
את הגשם אני דווקא אוהבת, מנסה לשכנע את עצמי שהוא הופיע במיוחד בשבילי, לטהר אותי, להטביל אותי. לקרב אותי לאלוהים, לעשות אותי כלה.
הזמינו אותי לסעודה האחרונה, ישו בעצמו התקשר, שלח הודעת SMS, זאת הייתה הסעודה האחרונה שלי, לא שלו, החפצים שלי היו ארוזים בתוך קופסת קרטון, יהודה נישק אותי בשתי לחיי ואחר כך הם הוציאו אותי החוצה, אפילו מריה מגדלנה הפנתה לי את הגב.
דוקטור שושן אומר שרק נדמה לי שזאת הדרך שלי להתגבר על פרידות כואבות.
שונאת פרידות, שונאת התחלות, שונאת אמצע, שוכבת עם דוקטור שושן.
בעצם לא שוכבת, הוא שוכב אני לא זזה בקושי נושמת הגוף שלו מועך אותי.
שונאת שמנים, שונאת רזים, שונאת נמוכים, שונאת גבוהים, שונאת ילדים.
היה לנו פעם ילד, לי ולדוקטור שושן, או לי ולישו, ואולי רק לי, ילד קטן חמוד אפונה, בלי שם בלי פרצוף, רק לב, גם הוא נטש אותי, או אני נטשתי אותו שלחתי אותו על פני היאור ובת פרעה אספה אותו אליה ומאז דממה.
דוקטור שושן אומר שהפלה בגילי הצעיר הוא אירוע טראומטי, כשהוא אומר את זה אני יודעת שעוד מעט הוא ישלוף את המזרק ואז אני אירדם.
שונאת מזרקים, שונאת כדורים, שונאת לישון כשבחוץ עדיין אור.
אמא אמרה שהשבוע היא תבוא לבקר, היא לא באה לפה הרבה, יש לה חוג תפירה, ואחר כך היא יוצאת עם חברות.
כשהיא באה היא מביאה לי גרביים שהיא סרגה ושוקולדים.
אני שונאת גרביים, שונאת שוקולדים, אוהבת את אמא שלי.
אמא לא אוהבת לדבר על המצב שלי, אנחנו לא מדברות, רק שותקות. נוח לי בשתיקות שלה. דוקטור שושן מכריח אותנו לדבר, להעלות מתחים, להאשים קרובי משפחה, להאשים את עצמנו.
אני שונאת להאשים, אני שונאת לזכות, אני שונאת צדק.
כשאמא הולכת, דוקטור שושן מלטף לי את הראש ומרגיע אותי.
אני שונאת שמרגיעים אותי אני שונאת שמעצבנים אותי, אני שונאת שאוהבים אותי.
אבא של ישו עשה לי כסא, התיישבתי בו כמו מלכה, גם ישו הגיע, ויהודה, ויוחנן שפתח צינור והטביל אותי עשה אותי קדושה.
אני אוהבת להביט בדוקטור שושן כשהוא משתין, קילוח מים עדין, אני עומדת בשקט בפינה מחכה שיסיים, מחכה לתור שלי.
הוא אומר שסתם נדמה לי, שהאירוע הטראומטי שעברתי קצת שיבש לי את המנגנון.
אני שונאת שצוחקים אתי, אני שונאת שצוחקים עליי, אני שונאת בדיחות.
אתמול בחדשות הראו תמונה של ישו ואביו מובלים באזיקים. יהודה ויוחנן היו מאחוריהם, הוא הסתפר, הכתבת חזרה ואמרה שכל החבורה קיבלה עשר שנות מאסר.
דוקטור שושן אומר שאם אני ימשיך לקחת את הכדורים ולהשתתף בפגישות וללמוד להפריד בין מציאות  ודמיון, אני אצא מכאן.
אני לא יודעת מה מציאות ומה דמיון, ישו מציאות? הכסא במחסן מציאות? טקס ההטבלה דמיון? התינוק דמיון?
דוקטור שושן , הומו. ואם הוא הומו אז מתי שכבנו, מתי שכבתי עם ישו, אמא של ישו הייתה בתולה, אולי גם אני?
דוקטור שושן אומר שהפתרון הכי טוב זה פשוט לשבת ולדבר על זה עד שהגבולות נהיים ברורים.
אני משפילה את המבט ואומרת לו שאני מפחדת והוא מלטף לי את הראש ואמר תנסי מתוקה, בשבילי.
ואני אוהבת שהוא קורא לי מתוקה

לוקיישן ת"א-פארק וולפסון
חוץ. יום. פארק וולפסון
עמית ויואב שוכבים על הדשא בפארק ומסתכלים לשמיים. הם בלי חולצות. הם שוכבים אחד ליד השני.
יואב
אתה רואה את הענן הזה?
עמית
איזה?
יואב
שם (מצביע למעלה).
עמית
מה איתו?
יואב
הוא נראה כמו ג'ורג' בוש
עמית
האבא או הבן?
יואב
הבן
עמית
ממש לא
יואב
כן נכון. תראה, שם זה נראה כמו העיניים שלו כשהוא מנסה להיות רציני.

עמית
אני לא רואה שום דמיון.
יואב
אתה לא רואה שום דמיון כי אין לך דמיון.
לאחר כמה שניות של שקט
עמית
אני חושב שאני הופך להומו
יואב
מה?
עמית
אני חושב שאני הופך להומו
יואב
אני לא חושב שזה עובד ככה. אי אפשר פתאום להפוך להומו.
עמית
אני אומר לך שאני כן. אבל אני לא בטוח
יואב
מה הכוונה?
עמית
אתה זוכר שסיפרתי לך על החלום שאני מחרבן במכנסיים ואני מתמלא בחרא שמצטבר וגדל? אז נראה לי שזה קשור לזה.
יואב
איך?
עמית
בתור מישהו שאין לו חיים, יש לי הרבה זמן במהלך היום שאותו אני צריך לנצל איכשהו.
יואב
נו ו...
עמית
התחלתי להיכנס לצ'אטים של מצלמות באינטרנט
יואב ממשיך להסתכל על עמית בזמן שעמית מדבר
עמית
אתה לא מאמין מה הולך שם.
יואב
אני יודע מה קורה שם, אבל מה זה קשור לזה שאתה חושב שאתה הופך להומו?
עמית
אני מאונן שם עם גברים
יואב מחייך
יואב
למה?
עמית
ניסיתי למצוא שם בחורות שיסכימו להתפשט מול המצלמה אבל לא מצאתי אף אחת
יואב
אז החלטת לעבור ישר לצד השני?
עמית
תראה, מה שאני עושה זה שאני אומר להם להתפשט ולהסתובב. יש שם גברים שיש להם גוף ממש נשי. אז אני מדמיין שזו בחורה.
יואב
אתה חולה בראש
עמית
אני יודע שאני חולה בראש. אבל מה זה אומר, שאני הומו?
יואב
אני לא יודע אפילו איך להגיב לזה
עמית
פעם אוננתי עם איזה בחור אחד והכרחתי אותו לדחוף עגבנייה לתחת. יש שם מטורפים שיעשו כל מה שתגיד להם לעשות. אבל זה לא שאני מתחרמן מזה שהם גברים. כדי להתחרמן אני פשוט מדמיין שהישבן שלהם זה ישבן של בחורה.
יואב
אז כן יש לך דמיון
עמית
לא, אין סיכוי שאני הומו
אחרי כמה שניות
עמית
רציתי שוב להתאבד אתמול.
הפעם עמדתי ממש לעשות את זה. אפילו פרסמתי בסטטוס שלי בפייסבוק (מסמן עם הידיים):
AMIT IS SAYING GOODBYE
יואב
אז מה גרם לך לשנות את דעתך?
עמית
הבנתי שאני לא רוצה למות לפני שאני אדע איך נגמרת הסדרה אבודים.
יואב
זו סדרה טובה.
עמית
אתה מבין, ישבתי וניסיתי למצוא סיבות למה לא כדאי להתאבד והיחידה שמצאתי היא שאני חייב לדעת איך תיגמר הסדרה הזאת.
יואב
אתה בטוח שאין עוד סיבות?
עמית
אני מניח שאני גם לא רוצה לגרום סבל להורים שלי.
אחרי כמה שניות
                                                 יואב
אז איך תכננת לעשות את זה?
עמית
את מה?
יואב
להרוג את עצמך
עמית
תקעתי לעצמי אקדח בתחת. אוננתי. הכוונה הייתה ללחוץ על ההדק בדיוק כשאני גומר.
יואב
זו הדרך הכי הומואית להרוג את עצמך.
עמית (מחייך)
אם כבר למות, אז לפחות בשיא.
יואב
לא היית תופס אותי מכניס משהו לתחת.
אחרי כמה שניות
יואב
אז מה כבר יכול להיות כל כך רע שיגרום לך לרצות להתאבד?
עמית
בוא נראה. אני שמן, מובטל, אין לי חברה, אני גר עם ההורים, אין לי כסף ואין לי מושג מה אני רוצה לעשות בחיים. אני כל הזמן בבית או ישן או רואה סרטים בVOD. אני כמעט ולא יוצא. אין לי שום דבר טוב בחיים. ולא עוזרת גם העובדה שיש לי טורדנות כפייתית שהורסת לי את החיים.
יואב
תפסיק כבר עם האוסידי שלך.
עמית
הלוואי והייתי יכול להפסיק. החיים שלי חרא.
יואב
ועדיין 80% מהעולם היו מוכנים להתחלף איתך
עמית
לא אכפת לי מ-80 מהעולם. אכפת לי מעצמי.
אחרי כמה שניות
עמית
אני בן 29 ואני לא יודע מה אני רוצה בחיים.
אחרי כמה שניות
יואב
מה שאתה צריך זה למצוא חברה
עמית
אתה חושב שאני לא יודע. נמאס לי כבר לזיין בובות מין. אבל אני לא יכול למצוא חברה עד שלא תהיה לי עבודה כי אף בחורה לא תסכים לצאת איתי.
יואב
תמצא עבודה. זה לא קשה. אבל בשביל זה אתה צריך לסדר את עצמך קודם. אתה נראה זוועה. אתה צריך להוריד קצת במשקל, להסתפר, להתגלח. לעשות רושם.
עמית
התחלתי לעשות הליכות, בשביל כושר. קניתי נגן אמפי 3 ואני  צריך לנצל אותו איכשהו.
יואב
אתה צריך אבל להתמיד בזה
עמית
בינתיים זה בסדר. קצת קשה אבל אני מסתדר
אחרי כמה שניות
עמית
אני מתגעגע לילדות שלי.
אחרי כמה שניות
עמית
האמת שהכרתי איזו בחורה לפני כמה ימים בהופעה של המונוטוניקס.
דיברנו קצת. אפילו אמרתי לה שאני אוהב את טים ברטון למרות שאני לא סובל אותו.
יואב
אז למה אמרת את זה?
עמית
התחלנו לדבר על קולנוע והיא אמרה שהיא מתה עליו.
יואב (מחייך)
איזה טמבל אתה
עמית
כמו שאני רואה את זה הקשר הזה כבר התחיל בשקר אז אין לו ממש סיכוי.
אחרי כמה שניות
יואב
אז האוסידי הזה, אתה רוחץ את הידיים כל הזמן?
עמית
פעם זה היה ככה. הייתי מתקלח גם כמה פעמים ביום. פותח דלתות עם המרפקים כדי לא לנגוע בחיידקים. עכשיו זה מתבטא יותר במחשבות טורדניות.
יואב
איזה מחשבות?
עמית
תחשוב על הפחדים הכי גדולים שלך. הדברים שאתה הכי מפחד מהם בעולם. אוקיי? עכשיו דמיין שהם מציפים ועולים במחשבות שלך כל היום, כל הזמן. והם לא עוזבים. ויש לך פנטזיות על לעשות דברים רעים לאנשים טובים שאתה אוהב. ואתה מרגיש שהראש שלך עומד להתפוצץ ממחשבות.
יואב
אבל עכשיו נראה שאתה בסדר
עמית
זה רק נראה ככה מבחוץ. אבל זה גם כי אני מדבר איתך. כשאני עסוק אז זה פחות מפריע.
יואב
אז תעסיק את עצמך כל הזמן
עמית
בן אדם לא יכול להעסיק את עצמו 24 שעות ביממה. הכי נורא זה בלילה, לפני השינה, כשאתה שוכב במיטה ומנסה להירדם. כל מה שניסית להדחיק כל היום מגיע ולא עוזב.
יואב
אז מה אתה עושה כדי להיפטר מזה?
עמית (מחייך)
הכדורים עוזרים
אחרי כמה שניות
יואב
אני מאמין שכשתהיה לך חברה זה יעבור.
עמית
לא נראה לי
יואב
חכה שתהיה לך משפחה. אישה, ילדים

עמית
אין סיכוי בעולם שאני מביא ילדים
יואב
למה לא?
עמית
רק עכשיו סיפרתי לך כמה החיים שלי מחורבנים. הפחדים שלי והדאגות שלי. אין מצב שאני משליך את זה ומעביר את זה למישהו אחר. אני מספיק סובל גם ככה.
אחרי כמה שניות
יואב
נראה לי שאתה בדרך הנכונה.